המקום הקט שלי לשים את הראש בנחת

לינה כפרית זה הדבר הכי כיפי שיש בעולם. זה פשוט לזנוח את כל החיים העירוניים וללכת להירגע קצת בטבע מול המרחבים הגדולים. אין הרגשה יותר נעימה של חופש מאשר להשקיף על הנוף ועל ההרים ועל הירוק ועל הדשא ולשמוע את הציפורים ולהריח את הריח האוויר הצלול של הפרחים. הכול כל כך רגוע ושליו בעת חופשה. הלוואי וככה יכולתי להרגיש כל יום ויום. אבל בינתיים אני מסתפקת ב- לינה כפרית על מנת לקבל את השקט שאני חפצה לו כה רבות.

אני לא מאמינה שקיימת פיסה של שקט כל כך טהורה כפי שאני חווה אותה כאשר אני עושה לינה כפרית בצפון. זה נחמד ומרגיע לדעת שיש לי פינה שאני תמיד יכולה לברוח אליה ללא כל חששות וללא כל פחדים ותמיד לקבל את קצת השקט והרגוע שכל כך חסר לי ביום יום. מקומות מפלט אין רבים ואני שמחה על המקום הקטן והשליו שמצאתי לעצמי. אין זו הרגשה יותר שמימית מזו.

אני מקבלת גם ביחד עם החופשה גם ארוחת בוקר גדולה ומפנקת. זה לא רק לינה כפרית מרגיעה אלא גם ארוחת בוקר מזינה ובריאותית. תמיד אחרי שאני נמצאת בצפון אני מרגישה שהצטברו לי המצבורים והכוחות ואני מרגישה כמו חדשה להתחיל שוב תקופה לא קלה אבל אני מוכנה ומזומנה לכול. ותמיד יודעת שכאשר ארגיש שאוטוטו אני עומדת לקרוס אז אני יש בורחת לצפון לפינה הקטנה שלי באזור הלינה הכפרית שלי.

מקווה שלכל אחד ואחד יש את המפלט הקט שלו כמו שלי יש את ה- לינה כפרית שלי, כך שלכול אחד יש את ה- לינה כפרית משלו. חשוב לשמור על שיווי משקל בחיים וזו אפשרות ודרך אחת לממש זאת. שתהיה חופשה מהנה.

פחדים לא רציונליים

אני ממש מפחדת מ- קוסמים. לא יודעת למה אבל יש בהם משהו ממש שמפחיד ומבהיל אותי עד מאד. כל פעם שאני מגיעה עם הילדים למופע של קוסמים אני ישר מתחילה להרגיש לא טוב. אני נלחצת מהר מאד והגוף שלי מתחיל להזיע. אולי כל ההוקוס פוקוס והנסתר והלא ידוע הוא מעבר לבינתי ולפיכך זה מלחיץ אותי מאד. אני מניחה שאולי יש איזה שהיא חווית ילדות טראומטית שלפיכך אני מגיבה כמו שאני מגיבה.

באמת שהכול מתחיל מחוויות ראשוניות שמעצבות את האישיות שלך ואת מי שאתה. כנראה שהייתה לי חוויה לא נעימה עם קוסמים שגרמה לי לחוש כבר אז זעזוע ולחץ. כנראה שהיום אני מגיבה בדיוק כפי שהייתי קטנה כשראיתי קוסמים לראשונה. מדובר בתגובת שיחזור לאותו אירוע בדיוק. כנראה שלא פתרתי עם עצמי בדיוק מהו אותו הטריגר שבגללו הכול התחיל.

לא זכורה לי מה בדיוק קרה עם אותם ה- קוסמים כאשר הייתי ילדה קטנה אך ברור לי שקרה שם משהו שהלחיץ אותי נורא. כנראה משהו לא רגיל כי לכול שאר הילדים בגן שלי לא הייתה תגובה דומה וגם לילדים שלי אין תגובה דומה וגם לחברים של הילדים שלי אין תגובה דומה. יש כאלו שהולכים למהפנטים על מנת לשחזר זיכרונות מודחקים. האמת שזו יכולה להיות אופציה טובה אבל אני עוד יותר מפחדת ממהפנטים.

כנראה שאצטרך לחיות עם זה. אני מניחה שיש דברים יותר גדולים מאשר לפחד מ- קוסמים. זו האמת סתם שטות קטנה והילדים שלי עוד מעט יגדלו ואז בכלל לא אצטרך להיתקל עוד ב- קוסמים כלל וכלל. זו רק תקופה כנראה שאני אמורה לעבוד ותו לא. אבל עד אז כנראה שכל פעם שאראה קוסם אקפא על מקומי לשנייה.

סיומה של תקופה

איך אני שונאת את הריח של השיפוצים. החליטו עכשיו שמשנים את כל הצורה של המשרד. תמיד היו לי חדרונים קטנים ועכשיו רוצים לעבור לשיטה של חלל פתוח אז עושים עכשיו הכול בכדי להפוך את המקום למקום יפה יותר, אבל זה אומר בינתיים לעבוד שכול הזמן הפועלים מסתובבים מתחת לרגליים שלך וזה ממש לא נוח. זה די אפילו משגע נורא. הריח הוא נוראי וגם יש פה המון רעש והמולה ואני עדיין צריכה להתרכז בעבודה שיש לי לעשות. אבל לפחות עוד שבוע אני יודעת שהם עתידים לסיים את העבודה ואז הם רק צריכים לעשות פוליש ואז כל התקופה הזאת תסתיים.

זו הייתה תקופה גם די ארוכה. לפחות כבר כמה חודשים שאני מסתובבת עם כל הרעש והלחץ הזה לסיים את העבודה שלי בזמן ותחת תנאים לא נוחים לעבודה. זה היה בהחלט לא פשוט אבל נראה לי שאני עמדתי במשימה. אני אוהבת את העבודה שלי ואני מסוגלת לאטום את עצמי מהתנאים הסובבים אותי. לא כל אחד יכול ומסוגל לעשות את זה אבל יש לי את היכולת הזאת ואני מרוצה מכך. כבר מחכה שיעשו פוליש פה ואני אוכל לחזור לשבת בצורה נורמאלית על כיסא ושלוחן.

אם הם כבר יעשו את ה- פוליש זה יהווה סממן לסוף התקופה הזאת. אתם לא יודעים איך אני מחכה לזה. אני אוהבת את השקט שלי. אני אוהבת סביבת עבודה שקטה ונעימה. ככה אני מרגישה שלווה יותר ואין הרגשה יותר חשובה מאשר תחושת השלווה.

אני יודעת שכאשר הפועלים יעשו פוליש באותו היום אני וחברה מהעבודה נלך לפנק את עצמינו בארוחת צהריים מפנקת וטובה. נעשה מהיום הזה חגיגה גדולה. האמת, בא לי ארוחה טובה!

נפלאות האדם והמכונה

מה היינו עושים אם לא היו בתי דפוס? אז לא היו ספרים ולא היו עיתונים ולא היו חוברות לצביעה לילדים? איך הייתה נראית הציוויליזציה אם לא היו לנו בתי דפוס. בטח היינו כמו מתנהגים האדם הקדמון שהיה מעביר את הסיפורים מפה לאוזן. זה גם אמצעי תקשורת מעול אבל כמובן שהודות ל- בתי דפוס אשפר להעביר אינפורמציה בצורה הרבה יותר קלה, הרבה יותר נגישה, ולקהל הרבה יותר רחב. אפשר גם לקרוא ספרים בתור הנאה. אפשר ללמוד על כל נושא שמעניין אותנו. אפשר ללמד ילדים קטנים קרוא וכתוב ולהפעיל אותם עם חוברות צביעה. 

יש ל- בתי דפוס המון תכונות נפלאות ונהדרות. אני המעריצה הכי גדולה של מידע ולא הייתי יודעת מה הייתי עושה בלעדי בתי דפוס. איך הייתי מעבירה את שעות הפנאי? איל הייתי יכולה לקרוא על מידע חדש כישן? איך הייתי מלמדת את ילדיי לקרוא שירים ואגדות? זה מעבר לבינתי איך האדם הקדמון הצליח לשמר את הסיפורים שלו מפה לאוזן. בטח היו מלא סתירות בין סיפור לסיפור ולא הייתה כלל אמינות בדברים.

בתי דפוס מונעים אי טעויות ואי הבנות שכאלו. יש משהו כתוב. זה כתוב על דף לבן חלק. זה כתוב שחור על גבי לבן. אין מקום לטעויות. אין מקום לפרשנויות. זה בדיוק כתוב כמו שזה כתוב. ו- בתי דפוס גרמו לזה הכול להתגשם. ועם הזמן בתי הדפוס הולכים ומשתכללים. נוצרים יותר ויותר ספרים. יש יותר מידע. הכול פתוח בפני כולם.

אני כל כך שמחה שנולדתי לעידן של טכנולוגיה מתקדמת. בתי דפוס הם החלוצים שרעיונם הוא מהפכני, כך להפיץ מידע לכל עבר ויתר הטכנולוגיה המתווספת מוסיפה רק עוד ועוד. האנושות מתקדמת והיא מראה זאת ובגדול.

אלוהיי המלחמות הקטנות

אנו חיים בעולם כל כך בירוקראטי. יש המון טפסים לכול. המון מסמכים לכול. הכול צריך למיין ולתייק. אני לא יכולה עם זה יותר. עכשיו גם אנשים התחילו לעשות למינציה. חס וחלילה שהדף או המסמך הנורא חשוב שלהם לא יתכלה. נורא חשוב דפים. נורא חשוב ניירת. ולמה? כדי לחשוב שיש סדר בעולם שלנו? כדי שנרגיש שאנחנו בשליטה. אני ממש לא מסכימה עם כל הגישה הזאת. זה רק גורם ליותר מתחים ולא מרגישים כלל יותר סדר אלא שיש יותר בלגן שצריך לעשות בו סדר. הכול יצא כמו מעין הפוך על הפוך פסיכי שכזה.

למינציה זה עוד פיתוח של אותו סדר בירוקראטי. אנשים היום התחילו לעשות למינציה לכרטיסי הביקור שלהם, למסמכים שהם חושבים שנורא נורא חשובים. אפילו מלמדים ילדים בגן לעשות למינציה על הציורים שלהם פן הם יתכלו. אבל אז מה אם דברים מתכלים. אולי זה טבע הדברים ואנשים צריכים ללמוד להבין את הטבע ולא לנסות להילחם בו כל הזמן. אבל כנראה זו המלחמה הבלתי פוסקת בין הטבע לבין התרבות.

התרבות תמיד תרצה לעכב ולחנך את הטבע והטבע הפרוע והבלתי ניתן לריסון שוב ושוב ישליט את כוחו. אז עוד דוגמא טובה למלחמה הזאת היא ההמצאה של למינציה. נשמע שאני מוחה על דבר וקטן ופשוט אבל מבחינתי מדבור בהרבה מעבר לזה. אם קצת נקשיב יותר לטבע ואם קצת נבין אותנו ולא ניסה להילחם בו כל הזמן אלא יותר נהיה אחד עם הטבע נוכל להביא לחיים טובים חיים בריאים יותר נוכל להילחם בזיהום האוויר שמתפשט שבעולם שבסוף יביא עלינו צער רב.

אז להילחם בדבר פשוט כמו למינציה זה הצעד הקטן. זו המלחמה שלי. וזו התחלה של תיקון עבורי.  

ירושת הגנים

למרות שיש שילוט איך להגיע למקומות אני אף פעם לא מוצאת את עצמי. הכי מצחיק שהייתי קצינה בצבא והייתי עושה ניווטים על ימין ועל שמאל, אבל מסתבר שיש דבר כזה של ניווטים בטבע לבין ניווטים על הכביש. אני לא מבינה למה אני תמיד צריכה ג'י. פי . אס, בכדי להגיע ממקום למקום. אני לא מבינה איך המוח שלי לא עיבד כבר את כל הנתונים והתחיל לתפוס כיוונים על הכביש.

מזל שיש שילוט, אבל באמת שאפילו זה גם לא תמיד עובד לי. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אין לי בכלל תפיסה מרחבית וזה הורג אותי. לא יודעת איך זה קרה. אמי ואבי יש להם תפיסה מרחבית מעולה והייתם מצפים שגם לי זה יעבור קצת בתורשה. בכול אופן מדובר בגנים. דווקא מכול הדברים שיכולתי לרשת ולא ירשתי אז זה חוש התפיסה המרחבי שלי. אני כל כך רוצה לעלות על ההגה ופשוט לדעת לאיפה אני נוהגת בלי להתבלבל כלל וכלל.

אני יודעת שלשלמות דורשת תרגול אבל לעיתים אני חסרת סבלנות ואני רוצה שדברים יקרו עכשיו. אין לי סבלנות לראות איך דברים מתפתחים ואני רוצה את התוצאות. אני רוצה את המטרה. אני רוצה את היעד. אולי זה החלק הצבאי שנותר בי. אבל דווקא הדברים שהכי קשה להשיג אותם, אז דווקא הם לוקחים הרבה זמן. ואם מבחינתי זה לנהוג מבלי בכלל להסתכל על שילוט, אז אני יודעת שזה תהליך, ותהליך אפילו ארוך, אבל הייתי רוצה כבר עכשיו לראות תוצאות.

חוש תפיסתי זה לא משהו שמתפתחים- ביום אני חוזרת ואומרת את זה לעצמי מיליון פעם ביום. זה עוזר ומרגיע. בינתיים אני מסתכלת טוב טוב על כל שילוט ו- שילוט לפני שאני עושה החלטות על הכביש אבל מאמינה בעצמי שיום אחד פשוט אסע, אסע הישר אל יעדי ללא כל היסוסים ותהיות ולא אסתכל לאישורם של השלטים.

אנא קראו והעבירו הלאה

לא אוהבת לראות עצים עם חריתה עליהם. זה עושה לי ממש לא טוב. לא מבינה איך אנשים יכולים להשחית את הטבע היפה שלנו. יש לנו רק ארץ אחת והיא כל כך מיוחדת במינה. בין אם זה הצפון הירוק והיפה לבין הדרום המדברי הצהוב ועד למרכז שמאוכלס בהמוני אנשים. כל אחד צריך לשמור על ארצנו היפה גם בשביל שלנו יהיה יותר נעים וגם כדי שלאחרים יהיה יותר נעים. במיוחד לשמור על הטבע שלנו ועל העצים. כי לא נשאר הרבה וחשבו לשמור על מה שכן יש.

לכן אני מתעצבנת כל כך שאני רואה חריתה על העצים. למה להשחית? למה לא ליהנות מהיופי שיש ולתת לו את המקום שלו ואת הכבוד המגיע לו. אני לא מבינה אנשים לפעמים. זה מעבר לבינתי. זה באמת לא בסדר. מקווה שכל אחד יוכל לקרוא את מה שאני כותבת כרגע וישקיע כמה דקות לאחר מכן באמת להרהר עם עצמו מה הוא עושה למען הסביבה שלנו. ואם אתה לא תורם אנא על פי כמה וכמה לפחות שלא תזיק.

עצים עם חריתה זה ונדליזם! חשוב שכולם ידעו את זה. אבל חוץ מלהשחית ולהרוס הייתי ממש שמחה אם אנשים היו עושים טוב למען הטבע שלנו והסביבה. כי אם אפשר לעשות טוב ולא לעשות רע עדיף לעשות מעשה טוב, כי רק ככה נפרה את הסביבה שלנו בטוב שתביא רק עוד טוב. וגם זה מעגל חיים, ממש כמו הטבע שלנו.

לפיכך אני מבקשת מכולם, כל פעם שאתם רואים חריתה על עץ, כל פעם שיש פסולת בידיכם, שנייה חשבו איך אתם יכולים להפוך את העולם לעולם טוב יותר. זה כל בקשתי אליהם. לא מדובר בבקשה גדולה אולם היא בקשה שתשנה את העולם! אנא מכם.

המלאכים הקטנים פשוט שיגעו אותי

אני לא יודעת מה לעשות עם כל ה- אריזות האלה. הילדים אצלי בגן פשוט השתגעו. מה הם חושבים לעצמם. אני לא מוכנה לטרור הזה. נכון אמרו שהיום נעשה יצירה באומנות אבל לא העליתי על דעתי שהם יעשו יצירות עם קרטונים של אריזות. עכשיו כל הגן פה מבולגן ולא יודעת אם יש לי בכלל היום זמן לעשות סדר וניקיון בכול הבלגן הזה. לא יודעת איפה לשים את הידיים שלי קודם. זה לא עסק ככה. אני צריכה עוזרת גננת.

אבל למצוא עוזרת גננת זה סיפור לא קטן. במיוחד היום עם כל הבלגן עם ה- אריזות האלה, דווקא היום שאני הכי צריכה עזרה, דווקא היום יש כל כך הרבה בלגן. אם הייתה לי עוזרת גננת, הדברים היו נראים אחרת. בטוחה שעם עזרה קודם כל הייתי קצת יותר רגועה ולא הייתי בלחץ כל הזמן והייתה אווירה יותר נעימה, כי גם אני הייתי משרה אווירה יותר נעימה. מקווה שהכול יסתדר לי בסופו של דבר ואולי כן אמצא עזרה, אולי כן אמצע עוזרת גננת אחרי הכול.

עכשיו אני צריכה לנקות אחרי הילדים שלי. לאסוף פה את כל ה- אריזות ולקוות שהם לא יעשו יותר בלגן, מאשר שהם כבר עשו. אבל ככה זה עם ילדים יש תמיד בלגן וכמה שיותר בלגן אז הגן נראה יותר שמח ואם הגן נראה יותר שמח, אז באים יותר אימהות עם ילדים והאווירה בגן היא יותר של רעש והמולה, אבל מדובר בשמחה והמולה של ילדים, שהיא תמיד נוגעת ללב ומשמחת.

אז אני מתחילה עכשיו לסדר את כל הבלגן ולסגור את כל סיפור של יצירות האומנות מ- אריזות מאחורי ולא להציע יותר אף פעם יותר בעולם לילדי לעשות יצירות אומנות. על מה בכלל חשבתי והחל ממחר להתחיל לעשות ראיונות עבודה לעוזרת גננת. די! אני לוקחת את עצמי בידיים.

האוכל הכי טוב

איזה מזל שיש תוויות של תאריכי תפוגה על מוצרים. זה פשוט מזעזע להרגיש לא טוב. אני אוהבת אוכל ואני אוהבת אוכל טוב, אז מזל שיש את אותן ה- תוויות, כי האוכל שאני מגישה, אני אוהבת להגיש את האוכל הכי טוב וכל מי שרק אוכל את האוכל שלי ממש מרוצה וכל הזמן רק אומר שהוא רוצה רק עוד ועוד לטעום ולאכול מהאוכל שאני מכינה.

אני יודעת להכין הכול, החל משקשוקה ועד למוקפץ עם ירקות ועוף. אני נורא אוהבת לבשל ואין כמו הבישול שלמדתי מאימא ועכשיו אני מכינה אותו למשפחתי ולחבריי. כולם פשוט מלקקים את האצבעות. אני כל כך אוהבת לראות את כולם נהנים מהאוכל ואחר כך מבקשים ממני את המתכונים שלי ושל מה שהכנתי. אני כמובן שמחה לשתף, אבל אומרת לכולם שיש לבדוק את ה- תוויות של המוצרים שאותם הם קונים ולשים לב שהם קונים את המוצרים הכי טוב כי זה המפתח להצלחה של האוכל.

אם אין בסיס טוב, אז גם ההמשך יראה בהתאם וחשוב לשים דגש על כך מאד. בגלל זה אני אוהבת להגיד את זה לאנשים כי לפעמים הדבר שהכי ברור הוא למעשה הדבר שהכי הרבה אנשים שוכחים אותו. אבל טוב שיש אותי, בכדי שאני אזכיר להם זאת. שהכי חשוב להסתכל על תוויות וזה לא נושא שיש לקחת אותו כמובן מאליו כלל וכלל.

אני כמובן גם למדתי ממתכונים של אחרים אז אני ממש שמחה שאני יכולה להעביר הלאה לאנשים את המתכונים שלי. רק ככה לומדים. מניסיון של אחרים. אז אני למדתי על הדרך הקשה שחשוב להסתכל על תוויות ולכן אני מעבירה את זה הלאה לאנשים. זה מאד חשוב לי שהאוכל תמיד שמוגש לי ולאהובי יהיה הכי טעים!

אולד פאשן

איך אני לא יכולה לתפקד בלי יומנים. זה פשוט משגע אותי כל האנשים האלה שסומכים על הפלאפון שלהם בכדי שיזכיר להם דברים או על המחשב שלהם. אין אפשר לסמוך על טכנולוגיה? היא מתקלקלת כל כך מהר. היא כל כך לא אמינה. כל אחד יכול לפרוץ אל תוך המחשב ולגנוב את האינפורמציה. אז תקראו לי "ישנה", תקראו לי "לא מעודכנת", תקראו לי "לא מתקדמת", אבל אני אוהבת לרשום ביומנים את הפגישות שלי וימי הולדת של חברים ומשפחה וכל שאר האירועים כאלו ואחרים.

אז אני עדיין מסתובבת עם יומנים גדולים בתוך התיק שלי. לא יכולה בלעדיהם, אין מה לעשות. חברות שלי צוחקות עלי, שכמעט בכל שיחת טלפון שיש לי, אני נוהגת לשלוף יומן כזה או אחר ולרשום את התוכניות העתידות. אני אוהבת לעשות סדר בדברים ואני אוהבת לארגן דברים ואם אין לי יומנים, אני פשוט לא יכולה לתפקד. אני לא יכולה לעשות סדר ולארגן דברים. זה פשוט בלתי אפשרי.

למשל היום, אם לא היה רשום לי ביומנים שיש יום הולדת לבת דודה ,לא הייתי נכנסת באמת לפייסבוק ומחפשת אם למישהו במיוחד יש יום הולדת. אם זה רשום לי ביומן, זה מספיק חשוב. ואז אני יכולה להתקשר ולמסור מזל טוב. לא הייתי יכולה לעשות את זה, אם לא היו יומנים. שזה אמצעי מאד שימושי ויעיל וגם כיף לקבל אותו מתנה בתחילת שנה וגם למסור בתור מתנה בתחילת שנה.

יש יומנים גם ממש יפים. למשל עם כל מיני ציורים של מיקי מאוס עבור ילדים קטנים, או למשל ציורים של פרחים ונופים מרהיבים בעבור המבוגרים או כל מיני תמונות מתוך סרטים. לא חסר שלל של יומנים עם שלל של תמונות על גבי היומנים. נשאר רק לבחור.

שיטת המדבקות ליום צוהל

כל פעם שיש לי יום טוב, אני שמה מדבקות של סמיילי בלוח השנה, שהיה לי יום טוב. נשמע רעיון טיפשי, אבל זה ממש עובד. ימים שעליהם לא שמתי בהם סמיילי, אני חושבת טוב טוב עם עצמי למה לא היה לי סמיילי ביום הזה. לרוב התשובות הן מורכבות, אבל אם אני מנסה להפשיט את כל המילים והתלונות והטענות, בסוף אני מבינה באמת שיש מקור אחד לכל מכאוביי, שקושרים לאותו יום ספציפי ואז עוד סתם דברים מפריעים לי או מרגיזים אותי.

אבל רוב הימים הם ימים של מדבקות עם סמיילי. קשה מאד להכעיס אותי או להעציב אותי או לבייש אותי. אבל מה לעשות. גם אני בן אדם וגם לי יש ימים לא טובים כמו לכולם. אז שיטת מדבקות הסמיילי היא שיטה מעולה לחיים מאושרים ושמחים יותר ואני ממליצה אותה לכל חבריי ומכריי ולכל מי שיקר לי.  ממליצה לכל אחד ואחת לנסות אפילו רק לחודש, כמה דבילי וילדותי זה נשמע. אבל זה עובד. אין כמו חשיבה חיובית ולרצות שיהיה לך טוב.

אם תחשוב טוב וחיובי אז יהיה לך טוב. בגלל זה השיטה של מדבקות הסמיילי היא שיטה מעולה להתבוננות על היום שעבר ועל הרצון שהיום עצמו יהיה טוב, על מנת שיהיה אפשר לשים כמה שיותר מדבקות של סמיילי על הלוח. אני אוהבת להשיג את הסמיילי שלי בסוף היום. אני מרגישה בסוף כל יום של סמיילי בריאה יותר ומאושרת ויותר.

אנשים שמחים הם אנשים שעושים שמח לא רק לעצמם, אלא גם לאחרים. בגלל זה ממליצה לכם גם להעביר את שיטת מדבקות הסמיילי, לכל מי שאתם אוהבים ובעצם לכל מי שאתם מכירים. שיהיה לכולנו יום כתום! 

בדרך אל העצמי

איך אני אוהבת יצירות שיש בהם חריתה אומנותית. זה הופך את היצירה ליצירה כל כך יוקרתית. לא ממזמן הלכתי לתערוכה. זה היה פשוט מדהים לראות את כל היצירות שיש שם. אומנים בארץ כל כך מוכשרים. האמת היא שלא היה אכפת לי לקנות איזה יצירה אחת או שתיים, אבל אין לי כסף. כל יצירה שם עולה הון אבל האמת שבצדק. כל יצירה שווה את סכום הכסף שדורשים עבורה. רואים שהחומרים שממנה עשויים היצירה הם חומרים איכותיים ומשובחים שעלו כסף רב. רואים גם את הזמן וההשקעה והמחשבה שכל אומן ואומן השקיע ביצירתו.

אם לא הייתי כל כך ביישנית, אולי הייתי נגשת לאומנים ומחמיאה להם על יצירותיהם. אבל אני כן ביישנית ולא היה לי נעים. אולי גם אני אלמד לעשות חריתה אומנותית ואדע גם ליצור יצירות מופת. לא בטוח אם אהיה כל כך טובה או מוכשרת אבל עדיף לנסות מאשר לא לנסות. אם לא אנסה בחיים לא אדע. וגם אומרים שרק אנשים שמאמינים בעצמם והם בעלי ביטחון מוכנים להתנסות בדברים שהם יודעים שהם לא מעולים בהם, אבל יש להם עניין בדבר החדש, והם מוכנים לנסות.

אני מעריצה אנשים כשאלה. אולי בגלל זה אני לא חוששת להתנסות בתחומים שונים, גם אם מצפה לי כישלון בסוף ההתנסות. חבל שאין ל כישרון ביצירה או ב- חריתה אומנותית. הכוונה לכישרון טבעי ומולד ומוחלט. אבל התברכתי בתכונות ויכולות אחרים ובטוחה שאמצא את עצמי בקרוב. מקווה שמאד בקרוב, אבל אין לדעת.

עד אז, אני בינתיים מעריכה את העבודה שאני יכולה ליהנות מאומנות. חריתה אומנותית ויצירות אומנים זה לא משהו שכל אחד יכול להעריך. אבל אני כן. ועל כך אני שמחה.

אין כמו אהבה של אימא

אין כמו לפתוח אריזה של מתנה. אני הכי אוהבת ימי הולדת בדיוק בגלל סיבה זו בדיוק. כמובן יותר חשוב לי בימי הולדת זה שאני נפגשת עם חברים ומשפחה ולקרוא את כל כרטיסי הברכה שכתבו לי, אבל בסופו של יום לאחר שכל החגיגה נגמרת, ואחרי שהרימו אותי על כיסא והנרות כבר כבו, מה שנשאר זה המתנות. אני תמיד נוהגת בסיומה של יום הולדת להתיישב לבד בחדר ולשים מסביב את כל המתנות.

אני אוהבת לפתוח את ה- אריזה של המתנות לאט לאט. אני קוראת את הברכה ולאחר מכן אני פותחת את ה- אריזה לאט לאט ובודקת איזו מתנה קיבלתי ליום הולדת. בדרך כלל אני אוהבת גם לשמור את האריזות של המתנות. זה גורם לי לחשוב על יום ממש טוב שהיה לי- יום היום הולדת.

אין כמו לקבל מתנות ביום הולדת. זה סיום מושלם של יום מושלם. בגלל זה אני אוהבת לפתוח את ה- אריזה של המתנות השונות ממש לאט כדי למשוך את הרגע של יום היום הולדת רק עוד קצת. זה הרגשה נורא מיוחדת לקבל מתנות מאנשים שאני אוהבת. רואים שלאנשים איכפת ממני ושאני יקרה להם וניתן לראות לפי המתנות שהם מכירים אותי ויודעים מה אני רוצה ומה אני צריכה. אולי לשם כך גם יש ימי הולדת, כדי שאנשים יוכלו להביע כמה הם אוהבים ומעריכים אותך ולומדים להכיר אותך במהלך השנים.

כבר לא יכולה לחכות לשנה הבאה. כבר לא יכולה לראות איזה מתנות אני אקבל ואיך שאני אפתח את האריזות ממש לאט. אבל את ה- אריזה שאני הכי אוהבת לפתוח לאט היא המתנה מאימא. היא מכירה אותי הכי טוב בעולם ותמיד המתנה שלה היא המוצלחת ביותר ולא בגלל המתנה עצמה אלא כי קיבלתי את המתנה מאימא.

להתמודד עם השד המפחיד

איזה פדיחה זה לשבת שורה ראשונה ב- סטנד אפ. תמיד אני פוחדת שיצחקו עלי. לא יודעת למה אבל אני פוחדת. למרות שזה כל הקטע של סטנד אפ, לצחוק עם אנשים. אז כדי להתגבר על הפחד תמיד אומרים שצריכים להתמודד מולו. אז ביום שישי הקרוב אני וחברה שלי הולכות למופע סטנד אפ ואנחנו יושבות בשורה הראשונה. על בטוח יפנו אלינו. היא בחורה בלונדינית מהדממת ואין מצב שהסטנדאפיסט לא יתחיל לשאול אותה שאלות ואז בטח גם יתחיל לשאול אותי.

אז הגיע יום שישי ואני והחברה שלי לבשנו את מיטב בגדינו ויצאנו למופע ה- סטנד אפ. יכולתי ממש להגיש את הדופק שלי. ממש פחדתי. התיישבתי בכיסא ויכולתי להרגיש איך הקיבה שלי מתכווצת ואיך אני כולי מתכווצת אל תוך כדור דמיוני. הבדרן עלה לבמה, והתחיל את הרוטינה הרגילה של בדיחות על המצב הביטחוני, בדיחות על עדות, בדיחות על בינו לבינה ועוד. ואז הוא נתחיל לדבר עם הקהל. לא עברה שנייה הוא כבר צד במבטו את חברה שלי.

ידעתי שזה הולך לקרות אבל לא ידעתי שזה הולך לקרות כל כך מהר. הוא התחיל לשאול לשמה, מאיפה היא, מה היא עושה, אם יש לה חבר, למה חבר שלה לא פה, עם מי היא הגיעה. ואז הלב שלי ירד לתחתונים. עכשיו הוא הולך לשאול אותי שאלות. מזה כל כך חששתי. מזה נענעתי ללכת למופעי סטנד אפ שנים ועכשיו הוא הולך לשאול אותי שאלות! הרגע הנורא ביותר שיכול לקרות לי עתיד להתרחש.

חברה שלי ראתה אותי שאני מאדימה ואז מכחילה. פשוט לא יכולתי להפסיק להחליף צבעים. אבל פתאום הסטנדאפיסט שאל: "יש חיילים בקהל?" ומיד כל החיילים עשו המון רעשים. מה? מה קרה פה עכשיו? הוא לא שאל אותי שאלות? איזה מין מופע סטנד אפ זה? הייתי אמורה להתמודד היום עם הפחד הכי גדול שלי ומה בדיוק קרה פה?

חדוות הקריאה

איך אני אוהבת להרגיש שאני תורמת לסביבה. קודם כל אני בחיים לא אקנה ספר. זה נראה לי בזבוז ממש מיותר. אני לא מדברת על ספרי לימודים שיש בו באמת צורך חוזר ונשנה, אלא על ספר קריאה. כי הרי קוראים ספר קריאה פעם אחת ואז הוא על המדף ולא עושים איתו יותר כלום והוא סתם יושב על המדף ותופס אבק. אני מרגישה שאני פוגעת בעצים ולא עושה להם טוב. שאני מזהמת את הסביבה ולא שומרת עליה ורק מוסיפה עוד זיהום על הזיהום, שכבר יש. בגלל זה גם מאד חשוב לי כל העניין של מחזור נייר.

אין דבר יותר הגיוני מאשר למחזר נייר. במקום לכרות עוד ועוד עצים כלומר לכרות עוד ועוד חיים אז אפשר לעשות שימוש חוזר במה שכבר יש. בגלל זה גם אני ממש שמחה לגבי הטרנד החדש שנוצר שמתרחש כרגע בבתי קפה והוא הספרים שעומדים על הכוננית ושאנשים יכולים להחליף ספר תמורת ספר או להחליף ספר תמורת ספר ועוד תשלום סמלי בלבד. יש גם פרסומת גדולה על הכונניות עד כמה חשוב לחסוך בעצים ועל חשיבות של מחזור נייר.

אני ממש שמחה על היוזמה הזאת. מי שחשב על זה ויזם את זה והוציא את העניין לפועל הוא פשוט גאון. אז עכשיו תמיד יש לי תירוץ למה אני רוצה לצאת לבית קפה. לא רק שאני אוהבת את כל מי שעובד שמה, עכשיו אני מוצאת את עצמי שעות בבית קפה וקוראת ספרים מהכוננית שצועקת על חשיבות מחזור נייר. אין יותר אושר מזה.

אז מצאתי לעצמי עוד שמחה נוספת מלבד מחזור נייר. עכשיו אני יכולה גם לשבת לקרוא ספר בשקט ולא מרגישה רע גם הוא הספר נמשך על שבע מאות דף. שיהיה לכולם קריאה מהנה!  

מזחל אל פרפר

איזה מצחיק זה איך אנשים פתאום יכולים לשנות אופי רק על ידי לבוש קצת שונה ופתאום גם האופי שלהם משתנה. למשל הייתה לי חברה ממש טובה שנמאס לה להיות החנונית של השכבה אז היא החליטה שהיא רוצה לעשות שינוי חיצוני ושינוי פנימי ומעתה היא החליטה שהיא רוצה להיות פריקית. היא ילדה גם נורא חכמה ומוכשרת אז היא הייתה מציירת לה על חולצות והמכנסיים כל מיני סמלים של להקות פנקיסטיות והחלה ללבוש מכנסיים קרועים ומתחת גרביונים שחורים גותיים וחולצות שחורות. היא גם התחילה להתאפר הכול בשחור.

בהחלט הילדה עשתה שינוי תדמית משמעותי. היא הפסיקה להיות נחמדה לכולם והתחילה פתאום להגיד "לא" והיא גם הייתה אומרת את זה בצורה בוטה ומעליבה. גם כי זה לא היה צפוי שהיא תתנהג כך אז זה היה עוד יותר פוגע. המכנסיים, חולצות, חגורות ועוד אביזרים שהיא הייתה הולכת איתם מיום ליום נהיו ליותר ויותר גותיים והיא אף התחילה להסתובב עם כל מיני עיתונים קומוניסטיים אנטי צבאיים וצרחה בקולי קולות שהיא פציפיסטית ושהיא לא מוכנה להתגייס לצבא.

לא הבנתי איך פתאום מישהי יכולה לעשות כזה שינוי של מאה שמונים מעלות. מהילדה הכי טובה וחנונית בשכבה לילדה הפריקית והמוזרה הלובשת חולצות ומכנסיים כה זרוקים. אבל היה נראה שהיא ממש מרוצה מהשינוי שהיא עשתה לעצמה. רואים שהיה לה יותר טוב עם עצמה. שהיא גילתה את עצמה.

עברו שנים רבות ונתקלתי באותה בחורה באוניברסיטה. היא הפסיקה ללבוש חולצות מגוחכות, אך עדיין לא לבשה חולצות אופנתיות. היא כבר הייתה הרבה יותר נחמדה והיה נראה היא מצאה את האמצע שלה, בין הילדה המתוקה והנחמדה לכולם שהיא הייתה לבין הילדה המרדנית שאוהבת להגיד "לא". היה נראה שהיא יודעת היום בדיוק מי היא ומה היא ושהיא מצאה מקום שקט ושלם בחיים שלה. אז היום בחבורה כשאנחנו מדברות על שינויים, אני תמיד מספרת את סיפורה של אותה בחורה חנונית לשעבר.

אני מצילה חיים

איך אני שמחה שאני מתנדבת ב"צער בעלי חיים". אני מרגישה שאני עושה משהו חיוני עם החיים שלי ושאני עוזרת ולא מבלה את ימי לריק. הכלבים והחתולים שמגיעים אלינו הם כל כך קטנים וחמודים וחסרי ישועה ואנחנו לוקחים אותם אלינו ומאמצים אותם לחיקנו ומטפלים בהם ונותנים להם חום ואהבה וגם מים ואוכל ושמיכות לחימום. אני כל כך אוהבת את "צער בעלי חיים". הפעילות שהם עושים היא כה חשובה, היא מצילה חיים, שאין יותר חשוב מזה. חוץ מהסיפוק האדיר שאני מקבלת מעצם התנדבותי ב"צער בעלי חיים" מדי שנה אני מקבלת גם לוחות שנה של חתולים וכלבים מתקתקים וזה ממש עושה לי את כל השנה.

לוחות שנה אלו מציגים תמונות של חתולים וכלבים לרוב בפוזות שונות ומשונות. לעיתים נוגעות ללב ולעיתים מצחיקות ומשעשעות. אני אוהבת להעניק את לוחות שנה אלו למשפחה וחברים וכשאני מוסרת להם לוחות שנה אלו אני גם מסבירה להם על החשיבות של" צער בעלי חיים" וכמה הם יוכלו לעזור אם הם רק יתנדבו שעתיים בשבוע. חברה שלי אכן הסכימה איתה שהחשיבות של צער בעלי חיים היא כה רבה וכיום היא מתנדבת איתי פעמיים בשבוע למשך שלוש שעות לכל משפגש.

אנחנו נותנות אוכל שתייה לכלבים והחתולים האבודים או אלו שרק נולדו וננטשו על ידי אימם וכמובן משחקות איתם ומשרות אליהם המון חיבה. הכלבים והחתולים במציאות הרבה יותר מרגשים ומצחיקים מהכלבים והחתולים שמופעים על לוחות שנה, אבל כמובן שאי אפשר להשוות. יצור חי הוא עולם ומלואו. ולהציל עולם ומלואו זו חוויה שאין לתארה והאושר והסיפוק הם פשוט אדירים עד שלא ניתן לתאר זאת בכלל במילים.

אז בתור צ'ופר אני מקבלת לוחות שנה מידי שנה בשנה. לוחות שנה מתוקים ויפים. אבל את הסיפוק שאני מקבלת מהתנדבות שלי אני יכולה להרגיש כל שנייה ושנייה ואין לי צורך בקבלת לוחות שנה כדי לזכור שכבר שנים על שנים אני מתנדבת ועדיין אין זאת מספיק.  

ימי שישי עם אימא

איך אני אוהבת את ימי שישי עם אימא. תמיד אנחנו מוצאות לעצמינו משהו נחמד לעשות. אם זה ללכת לשוק ביפו או לעשות ארוחת בוקר או ללכת לסרט. אני אוהבת את השעות האלה עם אימא. זה נותן לנו זמן איכות וזה פשוט עושה לי את היום. זה לא סתם להיות בבית ולאכול את האוכל שאימא הכינה, שהוא טעים עד מאד, אלא גם לעשות משהו מיוחד בשביל אימא, גם שתרגיש קצת התפנקות. למה לא? הכי מגיע לה שבעולם! אז בשישי הקרוב אני ואימא הולכות לקורס של דפוס משי. אין לי מושג מאיפה היא מוצאת רעיונות כאלה מקוריים ומעניינים לעשות אבל היא תמיד מוצאת.

אז בעצם בקורס דפוס המשי אנחנו נדפיס על חולצות בעזרת השיטה של דפוס משי. האיכות של ההדפסה של דפוס משי היא יותר איכותית ולפיכך היא גם עולה בהתאם, אבל את החולצות שנכין נביא מתנות לבני משפחה וחברים. אז גם אנחנו לומדות משהו חדש ועושות משהו חדש ביחד שאף פעם לא עשינו וגם נרוויח מזה מתנות לאלו שאנחנו אוהבות.

ההדפסה על החולצה הראשונה בעזרת הדפסת דפוס משי הייתה לא קלה אבל לאחר מכן התחלנו אני ואימא להבין את הרעיון והתחלנו להדפיס על חולצות בקצב. זה היה ממש כיפי ומרגיע והיו לנו הרבה רעיונות מקוריים ומדליקים. התאמנו את החולצות לאותם האנשים שרצינו לתת להם אותן. כל חולצה תאמה לאדם לפי המידה שלו וההדפסה תאמה לאופי שלו ולטעם האישי שלו.

היינו מרוצות עד מאד מכול היום העמוס והמהנה שהיה לנו. מי היה מאמין שיש דבר כזה מיוחד שנקרא דפוס משי. איך לא יותר אנשים מכירים את התחום? בכל אופן אני ממליצה לכם בחום. וכמובן המון תודה לאימא!

אפשר להגיד גם אחרת

כשהייתי ילדה קטנה נורא אהבתי הצגות ילדים. במיוחד אהבתי את הפסטיגל. איך שהיה מתחיל הפסטיגל ישר הייתי אומרת לעצמי וואי איך אני לא רוצה שזה יגמר. כל כך אהבתי את זה. זה היה פשוט מקסים בעיני. לראות את כולם שמחים ורוקדים ומאושרים. היה משהו מאד קסום בפסטיגל. אבל אהבתי גם את כל שאר הצגות הילדים שראיתי. הצגת ילדים עבורי היו אירוע מיוחד. אימא הייתה אומרת לי ולאחי שבוע מראש שעוד שבוע יש לנו הצגה והייתה מכינה אותנו רגשית לכך. שבוע אני ואחי היינו נרגשים עד מאד.

ואז היה מגיע היום של הצגת הילדים. היינו תמיד קמים כל כך נרגשים באותו היום. היינו מתלבשים יפה יפה ובשקט לגן מבלי לעשות הרבה בעיות כי ידענו שהיום יש לנו יותר מאוחר ביום הצגת ילדים. גם כל היום בגן היינו מתנהגים יפה ולא עושים צרות לגננת ומחכים שאימא שלנו תבוא כבר לאסוף אותנו ונלך לעשות משהו שבאמת אנחנו רוצים לעשות. לראות הצגות ילדים!

אף פעם לא התאכזבתי משום הצגת ילדים שראיתי. תמיד הייתי מרותקת לשחקנים והכול עניין אותי. גם ממש אהבתי את כל המסרים שהיו בהצגות. הצגות ילדים בעיקר אומרות להיות ילדים טובים, להקשיב להורים, להיזהר בכבישים ומפני זרים, להיות טובים לזולת. אלו ערכים שקיימים בי עד היום ואלו בהחלט ערכים שאני רוצה להעביר הלאה לילדים שלי.

עד היום אני שמחה שהענף של הצגות ילדים הוא כה רחב ורק גדל וגדל. אין ספק כי אני כבר רוצה לקחת את ילדיי להמוני הצגות ילדים כך שאוכל להעביר להם את חלק ממסריי אליהם בדרך קצת יותר חביבה ונעימה מאשר הטפות מוסר, אלא בעזרת הצגות ילדים מהנות אך גם מלמדות ומועילות עד מאד.

מקום בגלגלצ

אין מקום שאני אוהבת יותר להיות בו מאשר אולפן הקלטות שלי. בניתי לא ממזמן אולפן הקלטות בבית ואני כל כך מרוצה ממנו ואני שם רוב שעות היום מקליטה חומרים שלי ושל מעגל הלקוחות שבניתי לעצמי. אני כל כך מרוצה. הציוד עלה לא זול והיה די קשה להרכיב את הכול וגם להבין איך להפעיל את התוכנה במחשב אבל אחרי שהסתדר לי הכול אז התחלתי לתקתק עבודה והקלטתי מלא חומרים שלי ושל לקוחות שלי.

אני ממש מרוצה מהרעיון שלי לבנות לי אולפן הקלטות בבית. הייתי משקיעה מלא כסף באולפני הקלטות חיצוניים וזה סתם עלה לי מלא כסף אז חשבתי איזה כיף אם יהיה לי אולפן הקלטות שיהיה רק שלי ושיהיה זמין לי עשרים וארבע שעות ככה שאוכל לחסוך כסף רב. אז הלכתי על הרעיון ואני לא מתחרטת לשנייה. אומנם היה קצת סרט להקים הכול וזה לקח מלא זמן אבל ההשקעה הייתה כל כך שווה ועכשיו אני אפילו מתחילה להכניס את כל ההוצאות ואני כל יום מגדילה את מעגל הלקוחות שלי.

איזה כיף שמצאתי את המקום שלי. גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה כספית. כבר הוצאתי לעצמי דמו ואני מתחילה לשווק בגלגלצ ואני בטוחה שברגע שזה יגיע לפליי ליסט אני ישר אהפוך לאחת הזמרות היותר חזקות בישראל. ויש לי גם לקוחות ממש מוכשרים אז בטוחה שגם אולפן הקלטות שלי יתפוס שם ואז רק יבואו עוד ועוד אמנים ואהיה לאימפריה.

טוב קצת מוקדם לזה עדיין אבל טוב שיש יעדים ויש לאן לשאוף. בינתיים אני ממש מרוצה מ- אולפן הקלטות שבניתי לעצמי בכוחות עצמי. מי היה מאמין שאכן חלומות מתגשמים. הכי חשוב רק לעשות צעד אחר צעד ולהעריך את חשיבותו של אותו צעד קטן שבדרך. 

רוצה להיות אימא

איזה כיף זה מתקנים מתנפחים. טוב מודה שאני כבר לא ילדה קטנה אבל עדיין ממש כיף לי! עכשיו הייתי במסיבת הפתעה ליום הולדת של אחיינית שלי ואחותי החליטה שהשנה היא מביאה מתקנים מתנפחים לה ולילדים. איך כל הילדים שמחו וצהלו. באמת שאין יותר כיף מזה. כולם נופלים על כולם כל הזמן וצוחקים וצוחקים ורק עוד צוחקים. ואין הרגשה יותר נעימה וחמימה מאשר לשמוע אותם צוחקים. אני כל כך מאושרת. ילדים גורמים לי לאושר עילאי. צריכה כבר לעשות ילד קטן משלי. אני אהיה אימא פשוט מעולה.

בטח אהיה מהאימהות שהן לא קשוחות מידי אבל יודעת להציב גבולות אבל אדבר עם הילדים בגובה העיניים וממש אשמח לראות אותם גדלים ולהתחיל לנהל איתם שיחות ערניות ככול שהם יגדלו. ואז גם אני אוכל לעשות להם מסיבות עם מתקנים מתנפחים ואוכל לקנות להם שטויות ולהקשיב לשטויות שלהם. אני כבר לא יכולה לחכות.

אבל בינתיים יש לי את האחיינית שלי שאני פשוט מתה עליה. ואני כל כך מאושרת עם כל שנייה שאני יכולה להיות איתה. ועכשיו אנחנו שתינו קופצות על מתקנים מתנפחים וצוחקות עד השמיים. איזה יום כיפי זה היום הזה. השמש זורחת הציפורים מצייצות ואני עם אחיינית שלי מבלה ואין יותר טוב מזה. אין יותר משמח מזה.

לא יכולה כבר לחכות לשנה הבאה ולחגוג איתה עוד שנה נפלאה שאני מכירה את הילדה הכי נפלאה בעולם. ומה שבטוח זה שגם שנה הבאה אבקש מאחותי מתקנים מתנפחים ליום הולדתה. זה כיף שאין כמותו. גם לראות אותה כל כך שמחה עם כל חבריה זה כל כך משמח את ליבי שמחה כזו טהורה ועצומה. שיהיה לה הכי במזל טוב שבעולם (:

מי אמר שאין מתנות בחינם?

אני הכי אוהבת את המתנות הקטנות שתמיד אתה מקבל בסוף כל אירוע. תמיד כל הצ'ופרים והמתנות זה באמת מה שקונה אותי אם אני הולכת לאירוע שיווקי של חברה כזו או אחרת או עמותה כזו או אחרת. לא ממזמן הייתי באירוע שיווקי של אחת חברות המזון והיה ממש כיף. הם הגישו ארוחת בוקר ענקית שכללה כל מיני לחמים וגבינות וקורנפלקס עם חלב וחטיפי גרנולה ועוגות ועוד מתוקים ואחרי ארוחת הבוקר הקרינו סרט- ממש את אחד הסרטים שמופיעים בבית הקולנוע והכול היה ממש בחינם. והדבר הכי כיף היה שבסוף האירוע תלו על שלט מעין מגנטים לאירועים שכאלה עם התמונות שלנו מהיום כיף הזה.

אני מתה על מגנטים לאירועים. אם האיכות של המגנטים היא טובה אז התמונה יכולה להישאר שנים וזה קישוט ממש יפה למקרר וזה גם מגנט למקרר שזה תמיד שימושי ככה שאני יכולה לתלות את לוח שעות של מועדון הספורט שלי. אז ישר איך שבאתי הביתה שמתי את המגנט של המקרר וקיוויתי שהתמונה לא תדהה כעבור חודשיים כי אם לא תדהה תוך חודשיים אלו אז כנראה שהמגנט עשוי מטיב טוב וזה יחזיק שנים.

מי המציא את הרעיון של מגנטים לאירועים? זו פשוט המצאה גאונית. יש לי עוד כמה אירועים שיווקים כאלה. אין לי מושג איך אני תמיד שומעת על האירועים האלה ומצליחה להירשם בין הראשונות ולהשתתף באירועים. פעם הייתי גם באירוע שכלל ארוחת בוקר אומנם קצת יותר צנועה והיה מופע סטנד אפ של אחת הקומיקאיות המצליחות בארץ. זה היה יום ממש מוצלח. ושוב כמובן בסוף היום חילקו את אותם מגנטים שנועדו לאירועים מסוג זה, את אותם מגנטים לאירועים.

המקרר שלי הוא כבר אוסף של מגנטים לאירועים והאוסף רק גדל וגדל. אבל כמובן שאין אני מתלוננת. אשמח לעוד אירועים שיווקים בחינם שבסופם אקבל מגנטים לאירועים בתור מזכרת.

מועדון ארוחת בוקר

קשה לי לראות את כל האנשים שמחכים ועומדים בקניון וקונים ארוחת צהריים בפנים שפופות וחסרות אנרגיה. אני לא מבינה איך אנשים מגיעים לכאלו מצבים של אי זמינות של אנרגיה. לפי דעתי הם פשוט לא אוכלים נכון. אם הם היו אוכלים נכון האנרגיה שלהם הייתה נכונה יותר. כמו שצריך דלק כדי שמכונית תיסע צריך מזון כדי שבני האדם יפעלו באנרגיה זורמת. בגלל זה חשוב ביותר לא לפספס ארוחת בוקר טובה ומזינה ולפתוח איתה את היום ולהזין את הגוף באנרגיה ובכוח.

ארוחת בוקר צריכה לכלול חביתה ושתי פרוסות לחם והמון ירקות ומיץ של פרי כלשהו ואפשר גם קפה בסיומה של הארוחה. זהו מזון בריא! ארוחה שכזו מבטיחה כי לא תהייה רעב עד שעות הצהריים המאוחרות ומבטיחה אספקה של אנרגיה רבה. אני פותחת כל יום עם ארוחת בוקר מפנקת שכזו. קודם כל אני מרגישה שאני אוכלת בריא אז זה אוטומטית משפר את ההרגשה שלי וגם הארוחה עצמה משפרת את ההרגשה שלי כי היא מזינה ובריאה. מזון בריא וטוב הוא המפתח לחיים טובים יותר ובריאים יותר.

כולם אומרים לי שקצב החיים שלנו בארץ לא מאפשר להם לאכול ארוחת בוקר ויש להם מזל בכלל אם הם מספיקים לשתות את הקפה על הבוקר. אבל מזון שאתה מכניס לתוך גופך זה מה שאתה ואנשים לא מבינים את זה. אם אתה רוצה להיות בריא ומאושר אתה חייב לפנות את הזמן ולאכול ארוחת בוקר מסודרת ומזינה. חשוב גם לעשות הפסקות קטנות מהחיים במיוחד במדינה לוחצת כמו המדינה שלנו. אם תדרוש את הזמן הזה בשביל לאכול בצורה מסודרת ונינוחה גם המשך היום שלך יראה כך.

כל אחד צריך להתחיל לחשוב על אורח חייו ולראות אם מתאים לו אורח חיים אחר - שונה. אם כן תיקחו את עצותיי ויישמו אותם באם זאת רצונכם. אבל מה שבטוח הוא כי מזון הוא אנרגיה לחיים. הקפידו לאכול ארוחת בוקר, זאת הארוחה החשובה ביותר ביום.

כמה שאלות!

איזו מצחיקה האחיינית שלי. הלכתי איתה אתמול לקניון. היא כל כך מזכירה לי את עצמי כשאני הייתי קטנה. היא כל כך סקרנית ולכל דבר יש לה שאלה וגם אחרי שענית לה את התשובה תהיה לה עוד שאלה ולאחר מכן עוד שאלה. אז כמובן שנכנסו לכל החנויות. נכנסו לחניות בגדים והאחיינית שלי שאלה אותי איך מייצרים בגדים ולמה יש כל כך הרבה בגדים ולמה אבא שלה קונה בגדים רק מחנות אחת ולא משאר החנויות. נכנסו לחנות של מוצרי חשמל והיו לא אין סוף שאלות. נכנסו לחנות של מכשירי כתיבה והיא החלה לשאול איך מייצרים דבקים. בקיצור שאלות רבות היו לאחיינית שלי.

ניסתי לענות על רוב שאלותיה. חלקן היו פשוטות לענות ועל חלק מהשאלות הצטערתי שאין לידי איזה גוגל כדי להריץ את השאלות ולמנוע את המבוכה שלי וגם כדי שיהיה לה מענה לשאלות שלה ושהיא תלמד ותפיק מתשובותיי ידע. אז לגבי השאלה למה אבא אוהב רק חנות אחת היה קל לענות, אבל על השאלה איך נוצרו דבקים ידעתי לענות בחלקית, שמייצרים דבקים מהשרף של העצים אבל היו שאלות על מוצרי אלקטרוניקה שלא ידעתי בכלל לענות.

אחרי המבוכה שלי שאני לא יודעת לענות על שאלותיה החלטתי לגרום לה להיות עסוקה במשהו ככה שהיא לא תשאל אותי שאלות שאני לא יודעת להשיב עליהם. אז קניתי לה מספר דבקים בצורות שונות וכל מיני פלקטים בצבעים שונים וגם מדבקות של דמויות שונות ואמרתי לה שנלך לשבת במקדונלס, נאכל המבורגר ונעשה יצירת אומנות.

היא שמחה כל כך וגם אני שמחתי שתמו השאלות. קנינו המבוגר וצ'יפס ושתייה והתיישבנו לצייר ולהדביק מדבקות. היא פתחה והשתמשה בכל המדבקות, דבקים, בריסטולים שקניתי לה וראו שהיא נהנתה מכל שנייה ושנייה. וחייבת לציין שגם אני נהניתי באותם הרגעים.

לבכות על חלב שנשפך ..

איזה סרט! הבוס שלי היום שלח אותי לקנות סורקים חדשים למשרד. עכשיו אני וטכנולוגיה זה לא הולך בדיוק יד ביד. אז עשיתי קצת חיפוש באינטרנט לראות איפה אפשר לקנות סורקים הכי בזול, עם הכי הרבה פונקציות, שיתפסו מעט מקום במשרד ויש עליהם אחריות לזמן רב. גלשתי איזה שעתיים באינטרנט והראש שלי היה מלא במידע אבל לא מצאתי מקום אחד נורמאלי שאני יכולה ללכת אליו. אז שאלתי את אחד מעמיתים שלי לעבודה אם הוא יכול אולי לעזור לי אבל הוא היה עסוק ולא היה מוכן להתפנות אלי בשביל דברים זניחים כמו אלו לטענתו.

אז פניתי אל חברה שלי אבל היא שאלה אותי מה לה ולמחשבים. אמרתי לה שאני מדברת על סורקים והיא ענתה שזה מבחינתה אותו הדבר. הבנתי שאין לי עם מי בכלל לדבר. אז ניסתי לחשוב על חברות שיש להן חוש טכני טוב או על איזה ידיד שאולי יוכל לעזור לי לקנות סורקים כמו שהבוס שלי ביקש. לא יכולתי לחשוב על אף אחד שיוכל לעזור. נכנסתי לפאניקה מוחלטת. אני בדרך כלל עובדת מאד טובה והפעם אני נכשלת למלא את תפקידי. כמעט והתחלתי לפרוץ בבכי מר.

אבל אז נזכרתי כי הבחור שזה עתה התחלתי לצאת איתו מבין טוב מאד במחשבים והוא בטח ובטח יוכל לייעץ לי בנושא כה פעוט כמו סורקים. מיד התקשרתי אליו בשמחה. אבל הבחור היה קר. לא הבנתי לפשר הטון בקול הדיבור שלו. חשבתי אולי כי הוא בעבודה ולפיכך אינו יכול לדבר או שהוא עייף מיום ארוך בעבודה. הוא נתן לי טיפים רבים ואמר לי אילו סורקים כדאי לי לקנות. שמחתי רבות.

אבל אז בסיומה של השיחה בדיוק לאחר שהתעודדתי מהמצב ביש שהייתי בו עד לפני מספר דקות מועטות, הבחור החליט להגיד לי בקול יבש כי הוא אינו מעוניין לצאת איתי לדייטים נוספים כי הוא לא מרגיש חיבור אמיתי בנינו והוא מרגיש שאני עושה הצגה בשבילו ושאני לא אני. לא הבנתי למה הוא מתכוון והכול קרה פתאום כל כך מהר. פרצתי בבכי מר ובקול גדול. למה התקשרתי אליו? בשביל סורקים? איזו טעות!

תמונות: ימים שמחים!

זוכרים את זה שאנשים היו הולכים לחנות צילום ומפתחים תמונות? זוכרים את האלבומים שהיו בשלל צבעים וגדלים. אני בחורה של פעם. אני מתגעגעת לאלבומים. עכשיו כולם רק פותחים תיקיות על המחשב ושומרים שם את כל התמונות. מזל שיש פייסבוק שככה אנשים יכולים לראות תמונות של אנשים אחרים, חברים וקרובי משפחה. לפני הפייסבוק התמונות היו סתם נמצאות על המחשב ואף אחד לא היה רואה אותם. אבל אני הכי אוהבת, או לפחות הכי אהבתי, את המפגשים החברתיים שהיינו נפגשים ומראים אחד לשני אלבומים. זה חסר לי ממש. לפחות היום יש ההדפסה על קאפות.

למעשה הדפסות על קאפות יוצרות תמונות ממש יפות בטיב ממש טוב. אז החלטתי שאת התמונות היותר טובות, אם אני לא מפתחת,לפחות שאני אעשה הדפסות על קאפות, ואתלה אותן על הקירות, ככה שכל מי שעובר ליד חדרי יוכל לראות אותן. איזה רעיון גאוני. וגם ההדפסות האלו ממש יפות. אני מרוצה מהרעיון שלי. אין לי בכך שום ספק.

אז תליתי שתי הדפסות על קאפות. אחת זאת תמונה שלי ושל המשפחה של טיול שעשינו שנה שעברה. כולם נראים מאושרים כל כך סביב שולחן במסעדת הבשרים שאכלנו בה. האוכל שם היה ממש טעים ולא יקר. שתינו יין טעים ולא יקר במיוחד ואכלנו עד שהתפוצצנו. זה היה יום ממש טוב. ההדפסה השנייה מתוך שתי ההדפסות על קאפות שעשיתי הייתה תמונה שלי ושל חברות. זה היה יום הולדת של אחת החברות ועשינו פיקניק בפארק הירקון. כולן ממש נהנו. זה היה יום שמשי ומזג האוויר היה ממש טוב.

אני ממש שמחה על הרעיון של הדפסות על קאפות שלי. כל אחד שעובר ליד החדר שלי מחמיא לי עליהן. יש לי לפעמים כאלו רעיונות מקוריים. ממליצה לכולם בחום לעשות הדפסות על קאפות ולהוסיף המון נוי ושמחה לחדר.

מי הגרופית הכי גדולה בעולם ?

אני אוהבת את האחיינית שלי. היא כל כך כישרונית שכל פעם אני נדהמת ממנה מחדש. היא יודעת לצייר כל כך יפה. אני אפילו לא יודעת לצייר ככה. היא אומרת כשהיא תהיה גדולה היא רוצה להיות מעצבת אופנה. ואני מסכימה איתה. היא תהיה כל כך מוכשרת. יש לה כישרון לצייר בצורה פנומנאלית. היא מציירת בפחם, בצבעי גועש, בפסטל ומה לא. כל ציור שלה יוצא ממש מלאכת יד. לרוב אני עושה למינציה לציורים שלה. אני רוצה לשמור עליהם טוב טוב בשנים הבאות ולהראות לה אותם כשתגדל. להראות לה עד כמה היא הייתה מוכשרת עוד כשהייתה קטנה ולהזכיר לה ללכת על החלום שלה ולהיות מעצבת אופנה.

הציור האחרון שעשיתי עליו למינציה היה ציור של אישה שלובשת חליפה כחולה. האחיינית שלי לא הבינה למה אני מתלהבת כל כך ועושה למינציה לציורים שלה ואמרתי לה שאני אוהבת את הציורים שלה כל כך, עד כדי כך שאני רוצה שהם ישמרו טוב טוב, שנים על גבי שנים.

חשוב לי כשתגדל שהיא תלך על חלומה ולא תלך לאיבוד בדרך, כמו שקורה להרבה אנשים טובים. חשוב להיות נורא ממוקדים במהלך החיים ולדעת לאן לפנות. הרבה אנשים מוותרים על חלומם בשל פחדים ואני לא אתן לאחיינית הכישרונית שלי כל כך שתלך לאיבוד. בגלל זה אני נוהגת לעשות למינציה כמעט לכל יצירה שלה. גם אני ממש אוהבת את מה שהיא מציירת ולא פעם מצאתי את עצמי תולה לי על הקיר אחת מהציורים שלה ומידי פעם אני אוהבת להחליף אותם בציורים חדשים שלה.

אני שמחה שלאחיינית שלי יש כזה כישרון מולד. גם אני רוצה להיות כל כך כישרונית. אבל מה שאני מציירת אין טעם בכלל לעשות למינציה, את הציורים שלי אפשר פשוט לזרוק לפח. אבל אני טובה בדברים אחרים. כמו למשל להיות מורת דרך בעבור האחיינית שלי ולהיות המעריצה הראשונה שלה.

מאוהבת.. לא פוחדת...

איזה מזל שיש שילוט על הכבישים. אם לא הייתי הולכת לאיבוד.  אני וחבר שלי חוגגים היום שנה ביחד והחלטתי לעשות לו הפתעה ולקחת אותו לצימר בצפון. לא היה קל למצוא צימר שהוא גם יפה וגם בטווח המחירים שאני יכולה להרשות לעצמי. יש צימרים יפיפיים ומפנקים באזורים מדהימים, בכלל הארץ שלנו מהממת ביופייה אבל המחירים.. אוי המחירים. רק ארוחת בוקר בצימר זה איזה מאה שקל לאחד והם כולה מביאים חביתה מעט ירקות לחם גרנולה וחלב.

בסוף מצאתי מבצע לצימר דרך האתרים של הקופונים של ההנחות שכל דבר זה איזה חצי מחיר. אבל זה נמצא באיזה חור בצפון ובדיוק הגי.פי.אס של אבא שלי התקלקל אז לא אוכל להשתמש בו. ואני לא רוצה להגיד לחבר שלי לאן אנחנו נוסעים כי אני רוצה שזו תהיה הפתעה. אז עכשיו אני צריכה לבדוק במפות באינטרנט איפה זה בדיוק נמצא וללמוד את כל הדרך בעל פה כי אני לא רוצה שחבר שלי יקרא מדף לאיפה אנחנו נוסעים. מזל שיש שילוט על הכבישים, זה בינתיים הכלי עזר היחידי שיש לי.

ישבתי עם אבא שלי על המפה כי אני גרועה בכיוונים והוא הסביר לי שאני צריכה לשים לב טוב טוב לכל שילוט הנקרא בדרכי. הוא רשם לי במדויק איך להגיע ואני התחלתי לשנן את ההוראות הוראה אחרי הוראה. למזלי יש לי זיכרון טוב וכשנסענו לצימר זכרתי כ פרט ופרט ובאמת כל שילוט שהיה על הכביש עזר לי רבות. חבר שלי היה ממש סקרן לדעת לאיפה אנחנו נוסעים אבל למרות שהייתי בלחץ שאולי לא אצליח למצוא את המקום לא הייתי מוכנה להישבר ולא אמרתי לו.

לאחר ארבע שעות נסיעה כמעט רצופות היה שילוט של "הצימרים של צילה- עוד מאה מטרים". חבר שלי התלהב כל כך. ידעתי שהוא זה שרוצה לקחת אותי לצימר אבל אני הקדמתי אותו והצלחתי לעשות לו הפתעה. הרגשתי ממש מאושרת. זה הולך להיות סוף שבוע פשוט מושלם.

חקוק בסלע...

איזה כיף. אני מתחתנת. היום השמח הזה סוף כל סוף הגיע. אז אחרי כל ההכנות אני מחר קמה ליום החתונה שלי. היה לא קל לארגן את כל האירוע של החתונה. צריך היה לדאוג לרשימת אורחים ולמצוא הזמנה שאני אוהבת ושלוח לכולם את ההזמנות. הייתי צריכה למצוא תקליטן שאני אוהבת ולחשוב על סגנון מוסיקה שאני אוהבת ולבחור את השיר לריקוד הראשון שלנו כזוג. הייתי צריכה למצוא קייטרינג ולחשוב על איזה מנות ראשונות ועיקריות אני רוצה להזמין. הייתי צריכה למצוא שמלת כלה ומאפרת ומעצבת שיער. אבל המשימה הכי קשה הייתה לחשוב איזו חריתה אני רוצה לרשום על הטבעת של בעלי לעתיד.

רציתי חריתה מיוחדת ושונה. חריתה זו תלווה אותנו לאורך כל חיינו ורציתי משהו משמעותי ונוגע ללב. חשבתי אולי לרשום משפט תנכי מרגש על נישואין. אז רשמתי בגוגל "משפט תנכי מרגש על חיי נישואין".  לא מצאתי משפט שכזה, אך מצאתי משפטי אהבה רבים אחרים. מצאתי גם הרבה משפטי קרש ובדיחות שונות ומוזרות. החלטתי שאני לא צריכה את גוגל בשביל המשימה הזו ושאני צריכה להחליט על חריתה שנובעת מעומק ליבי.

החלטתי שאני צריכה לשבת בשקט בחדי ופשוט לחשוב. ידעתי שנפש שלי יודעת את התשובה לשאלה באיזו חריתה ברצוני לבחור. ידעתי שעלי לנתק את עצמי מרעשים חיצוניים ופשוט להקשיב לי וללבי. לא קל להתנתק מהעולם, במיוחד לאור העובדה שהייתי באמצע הכנות ליום הכי גדול בחיי. גם חברותיי ובני משפחתי היו מאד נרגשים עבורי והם הרבו להתקשר ולהתעניין בהתקדמותי לקראת המאורע הגדול. אבל החלטתי כי עלי להקדיש לפחות חצי שעה מזמני היקר על מנת להחליט על חריתה ראויה שבאה מהלב.

אז ניתקתי את הטלפון סדרתי את הדלת וישבתי בחדר מול דף ועט. ופשוט חיכיתי. חיכיתי שנפשי תבחר חריתה ראויה. ואז לפתע פתאום הופיעו מול עיני המילים "אתה החיים שלי". ידעתי שזו חריתה קצת קיטשית אבל כל מילה בה אמת. ידעתי שנפשי יודעת אהבה.

צר העולם כעולם נמלה

אני לא מבינה למה יש כל כך הרבה תוויות וסטיגמות בארץ. לכל אחד יש משהו להגיד על כל אחד ופשוט יש לי כאב ראש אחד גדול מכל ההתנהגות הזאת. למה אנשים לא יכולים לראות אנשים אחרים כאנשים בפני עצמם ומיד מתחילים לקטלג אותם כקבוצה כזו או אחרת? קשה לי עם המנטאליות הזו. קשה לי עם צרות המחשבה הזאת והקיבעון הבלתי מובן ובלתי הגיוני הזה.

אשים פשוט שופטים כל כך מהר אחד את השני ולא נותנים להם הזדמנות אמיתית להתבטא ולא באמת מנסים להכיר את האחר. מאד קל פשוט לשים תוויות על אנשים ולקטלג אותם כאלו או כאלו ולהניח עליהם הנחות כי אנשים מקבוצה כזו או כזו הם למעשה כאלו וכאלו ומשליכים עליהם כל מיני תכונות וסטיגמות שלעיתים קרובות אין להם שום אחיזה במציאות.

תוויות וסטיגמות אוחזים בנו כה חזק, שאפילו בהיותו נשים או זכרים, אפילו הבחנה זו יוצרת סטיגמות רבות. אני מסרבת בתוקף לתפקידיי האישה החברתיים. אז אם אני אישה.. מה זה אומר? שהוטל עלי התפקיד לדאוג למשק הבית ולגידול הילדים עוד לפני שיצא לי לעשות חושבים ולשקול את ייעודי בחיים. אינני מוכנה בשום פנים ואופן לקבל תכתיבים חברתיים שאני מרגישה שנכפים עלי ואינם נעשים מרצוני החופשי.

הסטיגמות עוד ממשיכות ללוות אותנו במהלך כל חיינו. יש תוויות רבות על גיל, מוצא, עדה, עיסוק, אמונה ובעצם כל דבר שמגדיר אותנו כ "מה אנחנו" "מי אנחנו" ישר מודבק לזה סטיגמה מסוימות. נמאס ככה. אי אפשר פשוט לגלות עניין אמיתי באדם שמורכב ממספר ומספר אלמנטים שלעיתים אפילו סותרים אלו את אלו, כך שלסטיגמות ולתוויות השונות אין להם בכלל מקום בעת חווית הכרת האדם האחר הספציפי שנמצא מולך. כמו שאמר בובר חשוב לבוא ולהכיר את האחר מפגש "נקי". ויפה שעה אחת קודם.

ארוכים הימים.. ארוכים הלילות..

איזה גאון מי שהמציא את ההמצאה של היומנים. יש לי פשוט זיכרון של נמלה. פשוט כל דבר הכי קטן אני חייבת לפתוח את היומן ולרשום אחרת אני שוכחת. בגלל זה אפילו יש לי כמה וכמה יומנים. יש לי יומן ענקי במשרד כדי לקבוע את כל הפגישות של העבודה ויש לי יומן אישי קטן בתיק לקבוע את כל הפגישות עם החברות וכל מיני תורים למרפאות ורופאים ויש לי יומן ליד השולחן בפינת האוכל בבית שבו כל ימי ההולדת של חברים וקרובים.

חברות שלי תמיד צוחקות עלי על כל הקטע של המיליון יומנים שלי אבל רק ככה אני מסוגלת לתפקד. זה כבר חלק מהשגרה, חלק מהיום יום, לרשום לרשום לרשום. אבל חייבת לציין שאני מרגישה תחושה של סיפוק כאשר אני מסמנת וי על כל הדברים שהיו לי רשומים ביומן והספקתי לעשות. זה יוצר אשליה של חיים פעילים ומועילים. אבל מה שבאמת הכי בא לי לעשות זה לזרוק את כל השלושים אלף יומנים שלי, לדחות את כל הפגישות וכל הסידורים ופשוט להיעלם לתאילנד לשבועיים.

איזה חלום. לשכוח מהכול ופשוט לנוח. פשוט לחיות. לשכב על החוף תחת שמשייה ולשתות מרגריטה עם מטריה. לשים אוזניות ולהקשיב למוסיקה נעימה או להקשיב לרחש הגלים המרגיעים. מי צריך יומנים ופגישות וסידורים שכל מה שאני באמת צריכה זה רק כרטיס טיסה אחד עבור אדם אחד והופ להגיע לארץ המובטחת.

אולי ככה אוכל להרהר על הדברים שבאמת אני רוצה כמו זוגיות ובעל ולא לשוב בכל יום לביתי הקטן והשומם. לחמם ספגטי לאחד בגילי זו לא חוויה נעימה ואשמח לצרף סוף כל סוף שותף אמיתי לחיים. יומנים רבים לי אך באף אחד מהם לא מסומן לי איזה דייט בשבועות או בחודשים הקרובים. אני מקרה קלאסי של אשת עסקים קשוחה אבל בודדה.. אוי כמה בודדה..

לטיול יצאנו... כלנית לא ממש קטפנו...

לאחיינית שלי יש טיול מבית הספר והחלטתי השנה שאני רוצה ללוות אותה בטיול הכיתתי. הייתי בטוחה שיעשו טיול בגליל או מסיבת בבריכה העירונית או חוף הים או שייקחו אותם למפעל של ממתקים או מפעל של עיתונים או לספריית אריאלה. אבל השנה הוחלט כי הטיול הכיתתי יהיה למפעל של דפוס משי. כן, כן. דפוס משי.

אני בעצמי לא הבנתי מה זה דפוס משי. מה זה בכלל אומר? הדפסה שעושים על משי? נכנסתי לגוגל והקלדתי את המילים. הבנתי כי ניתן להדפיס בעזרת דפוס משי בעצם כמעט על כל דבר החל על עץ, פלסטיק, בגדים ועוד. גילתי כי ההדפסה בעזרת דפוס משי היא איכותית ועמידה יותר ולפיכך יש בקשה רבה להדפסות משי.

בשיטה הקלאסית של הדפסת משי האומן משתמש ברשת שהוא שולט על צפיפותה. כאשר האומן מעוניין במריחות חזקות של צבע הוא ידאג שהרשת לא תהיה צפופה, בעוד שבמקומות שהאומן מעוניין בצבע דל או איננו מעוניין כלל בצבע הוא ידאג שהרשת תהיה צפופה מאד. בשיטה המתקדמת והמודרנית דפוס משי נעשה בעזרת מכונות וניתן ליצור אפילו שלטי ענק לפרסום.

אני כל כך שמחה שאפילו בגילי המופלג אני לומדת דברים חדשים והכול הודות לאחיינית הקטנה והמתוקה שלי. אז ארזתי לנו במבה וביסלי וכל טוב והלכנו לבקר במפעל לדפוס משי. היה מעניין ביותר. הילדים במפעל היו מרותקים. הם אפילו צפו בהדפסה של הומר סימפסון על גבי חולצה ולבסוף כשיצאנו מהמפעל כל ילד קיבל מתנה חולצה תוצרת דפוס משי. נהנינו עד מאד. החוויה הייתה מעשירה, מלמדת, כיפית ומעניינת. ישר רשמתי את עצמי כמלווה לטיול הבא. מי היה מאמין שהאחיינית הקטנה שלי צודקת כשהיא אומרת שהעולם מלא בהפתעות כביצת קינדר.

אני לא אחת מאלף...

בזמן האחרון אני שמה לב להמון שלטים שצצו פתאום כפטריות המפרסמים אתרי הכרויות שונים. לא חסרים אתרי הכרויות. יש את "לאבלי", "החצי השני", "לוק פור לאב", "כפיות". כל האתרים מבטיחים מציאת אהבה גדולה שמחזיקה להמוני שנים אם לא אהבת נצח לעידני עידנים. אני לא מאמינה יותר מידי באהבה ממבט ראשון ועוד פחות אני מתלהבת מבליינד דייטים. אבל המוני שלטים הנקרים בדרכי אומרים לי לפתוח בדרך חדשה- דרך זוגית.

אז החלטתי לנסות ופתחתי לי כרטיס באתר ההיכרויות "כפיות". אז כמו שכל עסק צריך להציג עצמו על ידי שלטים ברחובות, כך הרגשתי כשהייתי צריכה לפתוח לעצמי כרטיס ולרשום על עצמי, מי אני, למה אני, כמה אני. אחרי החלק של "רק על עצמי לספר ידעתי" התבקשתי לכתוב מה אני מחפשת בבן זוג ומהי אהבה בעיני. אחר השלב המייגע של הצגת האני, יכולתי סוף כל סוף לדפדף בכרטיסי הבנים ולהתחיל לבחור את בחיר ליבי.

הרגשתי בשוק בשר וירטואלי.  עושה רושם כי פתאום כולם מעל מטר שמונים, כולם חטובים, עם עיניים תכלת וכולם כיפיים, חכמים ואוהבים את החיים. הרגשתי מרומה. איך אוכל להשיג ככה את אהבת חיי אם כולם משקרים? עיני החלו לרפרף בין הכרטיסים בדיוק כמו שעיני מרפרפות אחר שלטים בנהיגה על כביש מהיר. הרגשתי שהלכתי לאיבוד אך שאני עדיין מחפשת את השלט למחלף הקרוב ביותר. לפתע ראיתי אותו.

הוא היה תמציתי וכמעט לא היה מוכן לספר על עצמו בכרטיס. התעקש כי יש לקבוע דייט על מנת להכיר אותו יותר טוב. מיד הבחור מצא חן בעיני. רציתי ליצור איתו קשר במיידי. אבל מה ארשום? הייתי צריכה לחשוב על הודעה שתמשוך את ליבו ותיצור בו עניין. צריכה לרשום משהו שנון ומצחיק אבל לא מתחכם מידי. משהו כן ואמיתי אבל גם אבסטרקטי, מעורפל ומסתורי. לבסוף רשמתי: "רק שלטים למכירה יש כאן.. רוצה להכיר בתלת מימד? ". הרגשתי חנונית! מה עשיתי? כנראה שאת החצי השני שלי כבר לא אמצא במצב כפיות ..

זה מה שנשאר ..

איזה כיף! יום הסטודנט עוד מעט מגיע. כל כך נהניתי שנה שעברה. בטוחה שהשנה יהיה לא פחות טוב. הפעילויות וההופעות בקמפוס כבר מתחילות מהצהריים. מגנטים ההופעות האלו! יש הופעות של היהודים, גבע אלון, עלמה זוהר, מארש דונדורמה, שלום חנוך ובמופע המרכזי ריטה מארחת את עברי לידר.

חוץ מההופעות יש מלא דוכנים מדליקים של עגילים בחמישה שקלים, חולצות עם הדפסים משוגעים, דוכנים של קרפים, ומפל שוקולד ופיצה ונקניקיות. לפעמים יש גם כל מיני הגרלות ומתקני בלון לקפיצה ואף עמדות של תספורת ופאן בחינם. שנה שעברה גילתי גם מקום לצילאוט מגניב והיו שם מספר צלמים שלאורך כל היום צילמו אנשים וכל חצי שעה בערך הם הוציאו מגנטים על לוח עם כל התמונות שצולמו.

אותם מגנטים מלווים אותי עד היום. תליתי אותם על המקרר וכל בוקר כאשר אני פוחתת את המקרר כדי להכין לי את הקפה של הבוקר אני רואה את אותם מגנטים וזה עושה לי כל כך טוב על הלב. יש לי מגנט אחד של תמונה עם אחי על הדשא, מגנט אחר עם תמונה של חברתי הטובה ורד ויש לי עוד תמונה של כל החבורה שבילנו יחדיו ביום הסטודנט.

כל כך כיף להיזכר ביום הזה. במיוחד עכשיו כשסיימתי ללמוד, אך אני מתעקשת בכל שנה ושנה להמשיך ללכת וליהנות מחוויה הסטודנטיאלית שהקמפוס הציע לי. מקווה שגם השנה בסופו של הערב אוכל לצאת עם מספר מגנטים חדשים שאוכל לתלות על המקרר ולהיזכר בימים נוסטלגיים מחיי הסטודנטיאליים. בכלל תמיד כיף להיפגש עם האנשים שהיו כה קרובים אלי בתקופת הלימודים אבל החיים האמיתיים הרחיקו אותנו אלו מאלו. אין כמו מגנטים מגניבים לזכור אירועים משמחים ומרגשים. מעין מפגשי איחוד על מגנט.



ליל שמיים

בכל שנה אני באותה הבעיה אני לא יודעת איזה מתנה לקנות לחבר שלי. לבנות מאד קל לקנות מתנה. תמיד אפשר לקנות שרשרת יפה או צמידים מוזהבים או ג'ינס חדש או איזה קישוט מיוחד לדירה. עם בנים פשוט אין לי מושג מה לקנות. אפשר תמיד לקנות בושם או עניבה אבל חבר שלי ממש לא אוהב עניבות ובשמים ממש לא חסר לו. אז אחרי התייעצות עם אימא וחברות החלטתי לקנות לו עט יוקרתי עם חריתה אומנותית עליו.

המתנה היא קצת יקרה אבל היא שווה כל שקל. אבל לא ידעתי מה לחרוט על גבי העט. חריתה אומנותית של "אני אוהבת אותך" או "אני שלך לנצח" נשמע לי פשוט מידי. רציתי לחרוט משהו משמעותי, משהו שמייחד אותי ואותו, משהו שמייצג אבן במערכת יחסים שלנו. רוצה חריתה מיוחדת במינה, חריתה מקורית, חריתה שתגיד "הנה את ואהוד".

אז התחלתי להיזכר בכל הדייטים הראשונים שלנו ובאופן שהכרנו ומיד ידעתי איזה חריתה אומנותית אני רוצה לחרות על גבי העט. אני ואהוד נפגשנו בקומזיץ שעל האש בל"ג בעומר שנה שעברה. האוויר היה מלא עשן והיה קשה לנשום. אהוד לקח אותי לצד הרחק מהמדורות ופתאום ראיתי שהבחור מתמלא שמחה רבה. הוא ראה כוכב נופל. הוא אמר לי להביע מהר משאלה.

התחלנו בשיחה ערנית ובמהרה גילתי כי הבחור מסקרן אותי רבות. בדייטים הבאים אהוד הרבה להסתכל על השמיים בלילות לחפש אחר כוכבים נופלים. הוא אמר שהוא רוצה לבקש את הבקשה שביקש בשנית כי לוודא שמשאלתו תתגשם. אומנם לא ראינו בשנית כוכב נופל, אך המשאלה גם שלי וגם שלו התגשמה בהחלט. אין כמו משאלות גדולות וקטנות ואין כמו חריתה אומנותית של כוכב נופל על מנת להיזכר ברגע קסום ויפיפייה.

חיה על קופסאות ..

אני עוברת דירה. אז אני צריכה להתחיל לחשוב על אריזה של כל החפצים. עכשיו זה יהיה סיוט לארוז. יש לי כל כך מלא פיצפקסים קטנים שאני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל. לפחות יש לי ידיד שעובד בבית דפוס אז הוא הצליח להשיג לי המון קרטונים של אריזות שהן עדיין בכלל עוד לא מקופלות לארגזים.. מדובר באריזות חדשות דנדשות.

אני צריכה עכשיו להתחיל לעשות הפרדה בין דברי מטבח, לספרים, לבגדים, לכלי ניקוי וחומרים היגייניים שונים למיניהם. בטוחה שייקח לי לפחות יומיים שלושה עד בכלל אתאפס של עצמי ועל כל כמות העבודה שעתידה לפני. אריזה של כל חפצי תהיה אכן משימה לא קלה.

לכן קראתי למספר חברות שיבואו ל"עזרת חבר". תמיד יותר נעים לעשות עבודה ביחד, במיוחד עבודה שלא נחמד ושלא רוצים לעשות. חברותיי באו לעזרתי. הן אפילו הביאו נשנושים ודיסקים של שירים כדי שיהיה יותר נחמד ונעים. אני ממש מעריכה את המעשה שלהן. זה היה כל כך מתחשב ונדיב מצדן. בעזרתן הבנתי שהשד לא כזה נורא כמו שחשבתי והתחלתי לארוז במהירה יותר ויותר ככול שהתקדם היום. אריזה לא דבר כזה מסובך בסופו של דבר. יש ארגז לכל דבר ופשוט התחלתי להעמיס כל ארגז עם התכולה המתאימה לו. לאט לאט התחילו ארגזים להיערם על גבי ארגזים וכל ארגז שנוסף הרגשתי סיפוק רב.

בסוף היום כבר שמתי לב כי אני וחברותיי הצלחנו לארוז את כל הספרים וכל כלי המטבח. נשאר לי רק לארוז את בגדיי ולחשוב על הובלה עבור המיטה, השידה וכו. אבל החלטתי כי להיום עשיתי מספיק. אריזה שכזו מספיקה בהחלט להיום ואני וחברותיי החלטנו לפנק את עצמינו בגלידה טובה עם המון שוקולד, סירופ כרמל וכל טוב (:

אני, בכוחות עצמי

נמאס לי מהעיצוב שלי בבית. הכול לבן ויש תחושה של ריקנות. החלטתי לשפץ ולהוסיף. להפוך את הבית שלי למקום קצת חם ונעים יותר. חברה שלי עברה לא ממזמן לדירה משלה והבחורה הקודמת שגרה בדירה הדביקה עם דבקים מיוחדים על החלון זכוכית של במטח דוגמא של טפט עם פרחים ואני ממש נדלקתי על הרעיון. והתחלתי לחפש טפטים שונים עם פרחים עדינים ואדומים לזגוגיות החלון, עבור הקירות ועבור האריגים שבאמבטיה.

החלטתי הפעם שאני מטפלת בבית שלי לבד. אז קניתי דבקים שמתאימים להדבקת טפטים מסוג זה והתחלתי במלאכה. על הזגוגיות הדבקתי טפטים של חמניות ובאמבטיה טפט של סיגליות וגם הדבקים טפטים על ארון הבגדים. כל המלאכה גרמה לי סיפוק רב והחלטתי להעביר את הבית שיפוץ כולל. ושוב החלטתי שאני זו שתעשה את השיפוץ לבד ללא כל עזרה לגמרי בכוחות עצמי.

אז קניתי שפכטל לטיוח, צבעים לבנים ובצבע באז, דבקים וסטרפים של ציורים של עלים שאפשר להדביק על הקירות. תכננתי לצבוע את הסלון וחדר השינה בצבע באז ואת המטבח בצבע לבן. אבל קודם כל דאגתי לכסות את החורים שנוצרו על הקיר ואז שייפתי ורק לאחר מכן דאגתי לצבוע. לא היה קל לעשות את כל המלאכה לבד והאדים של החומרים והאקונומיקה ובצבעים עשו לי קצת סחרחורות מידי פעם.

אבל ברגע שהמלאכה הושלמה הייתי ממש מרוצה. חדרי השינה והסלון הצבועים בצבע באז מילאו את החדר בחום והמטבח לפתע פתאום נראה כחדש לחלוטין. הקישוט האחרון והסופי ליצירת חדר השינה החדש היה הסטרפים בציורים של העלים שקניתי. לקחתי את הדבק שקניתי ולהתחלתי להדביק. אולם בסוף התברר לי שקניתי את הדבק הלא נכון. שבתי לחנות והפעם קניתי דבקים מתאימים. התוצאה הייתה מושלמת. כיף לי לחזור לביתי הקט החם ששופץ בידיי שלי ושלי בלבד.

אני אוהבת למחזר!

יש לי תמיד כל כך מלא עיתונים בבית.. נראה לי שפשוט אני אוגרת עיתונים ומגזינים.. יוצא לי לעלעל בהם פה ושם אבל בדרך כלל אני בכלל לא קוראת ואז עוד עיתון נערם על עיתון נוסף ונוסף. בסוף תמיד למרגלות המיטה יש לי ערימה בגודל הר של עיתונים. חבל על כל הנייר הזה.. סתם נייר מבוזבז.. מסכינים העצים... מזל שקם הגאון וחשב על מחזור נייר.

אז תמיד אני מפרידה בין זבל שהוא נייר לשאר הזבל ודואגת לשים את הנייד בפח שרשום עליו מחזור נייר מתחת לבית. אני מקווה שגם השכנים שלי נוהגים ככה... לא רק שהמוצרים מנייר ממוחזר עשויים מאיכות טובה אני גם ממש מתענגת מהעובדה שאני.. כן .. אני..היא זו שתרמה בעוד קצת למען איכות הסביבה שלנו ולמען אורח חיים בריא ונכון יותר. גם בשבילי וגם בשביל הדורות הבאים שעדיין לא כאן אבל יהיו.

ובטוחה שאם כל אחד יאמין ויחשוב שהוא כן משפיע, שהוא כן משנה, אז העולם יהיה מקום נעים יותר ובריא יותר בעבור כולם. כי צעד קטן של אדם אחד כזה או אחר יכול להשפיע. כי אם אדם אחד ואז עוד אחד ואז עוד אחד ידע על חשיבות מחזור נייר זה ישנה בסופו של דבר. כי צעד קטן לאדם הוא צעד גדול לאנושות.

ולא רק נייר אפשר למחזר. היום אפשר למחזר בטריות, בקבוקים מפלסטיק, בקבוקי שתייה ועוד ועוד. מחזור נייר הוא רק חלק מעולם המחזור שקיים. ממליצה בחום לכולנו להתגייס למאמץ ולהתחיל למחזר. לא רק שהסביבה תהיה נקייה יותר אלא גם איכות החיים שלנו תהיה טובה יותר. נהיה בריאים יותר, נשום אוויר נקי יותר ונגן על ילדינו מחזון של אסון אקולוגי קשה. 

איזה יום שמח!

קמתי הבוקר, שתיתי קפה, התלבשתי, התארגנתי ויצאתי לעבודה. בדרך עצרתי לבדוק את הדואר וגילתי שם המון מעטפות. ממי לא קיבלתי מעטפה?? קיבלתי לשלם חשמל, ארנונה, כל מיני פרסומות למכירת נדל"ן (אוף למה הם שמים את זה בתוך מעטפות??), ובין כל המעטפות ראיתי מעטפה אחת שישר בלטה לי לעין.

המעטפה הייתה בצבע טורקיז זוהר. המעטפות האחרות היו לבנות ופשוטות. היא גם הייתה קצת יותר גדולה מכל שאר המעטפות ועל גבי המעטפה היה חרוט ציור של נהר ומעין צאלון בסוף הנהר ובקרע נוף הררי. רק מהסתכלות שנייה על המעטפה הבנתי שהצאלון הוא למעשה חופה... ונזכרתי!!! איילת מתחתנת!!! איזה כיף!!!

הזוג הצעיר והמגניב הזה.. שאני אוהבת לקרוא להם חבריי הקרובים ביותר.. זוג יונים... דוגמא למופת לזוגיות מדהימה ומיוחדת.... ה-ם מ-ת-ח-ת-נ-י-ם!! ואיזה יופי של מעטפות כדי לסמל את המאורע החגיגי!

ובתור זוג צעיר הם החליטו שלא ללכת על חתונה קונוונציונאלית... הם החליטו להקים אוהלים במדבר ולחגוג את יום הנישואים שלהם תחת חופה בין החולות ותחת כוכבי השמים. החגיגה תימשך שלושה ימים ושלושה לילות. בתוכנית על האש, וקומזיץ עד הבוקר וכמובן טקס החתונה עצמו. מקווה שהיא שלחה לכולם את המעטפות - זו תהייה גם הזדמנות מעולה להיפגש עם כל חברותיי ומכריי מימיי התיכון. כולנו חברים טובים אבל עם השנים כל אחד קצת הלך לדרכו ותמיד אירועים ובמיוחד אירועים שמחים ומרגשים כמו החתונה של איילת היא הזדמנות מצוינת להיפגש עם כולם ולהתעדכן בשלומם.

איזה כיף! אני ממש מתרגשת! אני צריכה ישר לאשר את השתתפותי לחתונה. בטח יהיה גם אוכל טעים ומוסיקה טובה. לאיילת ונמרוד יש פשוט טעם מצוין. בטוחה שהם גם מתכננים לעצב את אזור החתונה בצורה מיוחדת ושונה. רק לפי העיצוב של המעטפה אפשר לראות כמה הם מוכשרים מיוחדים ומקוריים. מעניין איך הגיבו שולמית רונית ואיריס כשהן ראו את המעטפות..?? בטח הן הגיבו כמוני וממש התפוצצו משמחה!! חייבת לדבר הערב עם רונית.. זזתי לעבוד!

אלו החיים...

מכירים את ההרגשה שאתם פשוט הולכים לאיבוד? כאילו יש צומת אחת גדולה שנקראת "החיים" ויש יותר מידי פניות, יותר מידי מחלפים, יותר מידי רמזורים, יותר מידי "תנו זכות קדימה", יותר מידי "האט"?? יש לי יותר מידי הרגשה כזאת בזמן האחרון ומרגישה שהחיים שלי יכולים ללכת בקלות לכיוון כזה או אחר בעקבות החלטה אחת קטנטנה.

למה פשוט אין שלטים בחיים כמו שיש שלטים בדרכים?? ואם אתה לא יודע מה הכיוון שעליך לפנות בו, אז בכביש יש לך פשוט שלט שאומר לך לאן לפנות. ועוד אפילו מיידע אותך מראש מה המרחק שעליך לעבור לפני שאתה מגיע לייעדך. אם היו שלטים כאלו בטוחה שהכול היה הרבה יותר ברור ונהיר לכולם.

אבל אולי מאידך ההתלבטויות והלבטים שלנו הם מי שהופך אותנו להיות אנחנו מי שאנחנו. אולי עלינו לעבור תהליך מסוים על מנת שנוכל להגיד לעולם "אני זה אני" ונוכל להציג את עצמנו כמישהו כזה או ככזה. נוכל לפרסם את עצמנו כמי שאנחנו לאחרים כמו שמפרסמים משווקים את מוצריהם בשלטי חוצות בכבישים סואנים.

ומי אמר שהתוצאה יותר חשובה מהדרך??!?! כי דווקא מאחורי הדרך מסתתר הסיפור ולא מאחורי ההצלחה עצמה כי לאחר ההצלחה מתעוררת תחושה של צורך בהצלחה נוספת שמובילה שוב ליציאה בדרך חדשה. ובדרך החדשה אנו לומדים דברים חדשים אודותינו, ואודות הסובבים אותנו. בדרך החדשה צוברים חוויות חדשות ומכירים אנשים ואופקים חדשים.

אז אולי ההרגשה של ללכת לאיבוד היא רק התחלה של משהו קסום ולא ידוע??!! ואולי לפעמים יש לבקש תשובה בשלטים פנימיים ולא רק בשלטים חיצוניים?? ותמיד לזכור שהחיים הם מסע, יש ליהנות מהניצחונות אך לא להיאחז בהם, להכיר בתבוסותינו אך לא לשקוע בהם ולהישאר עם ראש פתוח לכל העתיד להתרחש.

יום הולדת חגיגה נחמדת!

לחברה הכי טובה יש עוד מעט יום הולדת בקרוב והחלטתי לעשות לה השנה מסיבת הפתעה. אז עכשיו  צריך להודיע לכולם על מקום ועל שעה, צריך שחברה אחרת תדאג להסיח את דעתה ולצאת איתה לבלות, וצריך להזכיר לכולם לא לפלוט שום דבר לידה. אבל מה שהכי חשוב הוא למצוא לה מתנה מגניבה.

אז חשבתי רבות ולבסוף נפל לי האסימון- דפוס משי ! זו מתנה מקורית, מגניבה, אני יודעת שאף אחד לא חשב עליה ואני בטוחה שהיא ממש תתלהב.  אז אני קונה לה בד לבן משי לבן ואבקש לצייר עליה איור של ציפור יפנית. היא תוכל לתלות את התמונה לצד השידה עם המראה הלבנה שלה וליצור לעצמה פינת איפור חמודה.

אני יודעת שהמתנה שלי תהיה אחלה של מתנה כי היא תזכיר לה תקופה טובה בחייה, את הטיול הגדול שלה במזרח! האמת שהיא חזרה ממש לא ממזמן ובגלל שהיא לא הייתה בארץ כבר מלא זמן די קשה לי להאמין שהיא באמת חזרה! היא חזרה מהטיול כל כך נרגשת עם מלא חווית ותיאוריות חדשות על החיים. ממש שמחתי בשבילה שלמרות כל חששותיה לטוס לחו"ל לבד, היא אזרה אומץ ונסעה. היה לה קשה להיפרד מכולם לכל כך הרבה זמן אבל היא הכירה מלא אנשים חדשים מתרבויות שונות ונראה שהיא ממש נהנתה! 

היא פרסמה את התמונות של כל האנשים החדשים שהיא פגשה וכל המקומות המרהיבים שהיא ראתה בפייסבוק שלה. אבל מה שהכי אהבתי לראות זה את החיוך הענקי שלה שיש לה בכל תמונה ותמונה. מקווה שמסיבת ההפתעה שתכננתי עבורה תעלה את אותו החיוך! וגם אם לא אני בטוחה שהמתנה שקניתי לה תעשה את העבודה!

התחלות

תמיד בראש השנה יש לי את אותה הבעיה.. להחליף לוח שנה... כבר עד שהתרגלתי ללוח שנה של שנה שעברה הגיע הזמן להחליף לאחד חדש... וחבל דווקא ממש אהבתי את הנושא של החתולים על לוח השנה שלי. בינואר חתול סיאמי יפיפה, במרץ חתול חבוק בחיק של כלב, במאי חתול משחק בכדור צמר, ביוני אימא חתולה עם גוריה ובאוגוסט חתול שרוע על הדשא משתזף.

אז תמיד בתחילת שנה אני יוצאת למסע בעקבות לוחות שנה חדשים. כי אני לא צריכה רק לוח שנה חדש בשבילי, אני צריכה לוח חדש להורי, אחי, גיסי ולאחיינית הקטנה והחמודה שלי. חשוב שלוח השנה יהיה גדול ובולט, אבל לא גדול מידי, ככה שיהיה אפשר לתלות אותו על בקיר אבל שלא יתפוס את כל המשטח. חשוב שיהיה צבעוני ושמח וחשוב שיהיה תואם לאופי של כל אחד.. ככה שיאהבו את הלוח שנה החדש. זו משימה לא פשוטה אבל אני אוהבת לשמח את היקרים לי ומיד בתחילת כל שנה אני יוצאת למשימה.

להורי מצאתי לוח שנה עם ציורים של פרחים שונים לכל חודש. באוקטובר כלניות, בדצמבר חמניות, בפברואר במבוקים, במאי ציפורן ואוגוסט ורדים. לאחי קניתי לוח שנה עם דוגמניות. דוגמניות נעות על המסלול, דוגמניות מתאפרות, דוגמניות מצטלמות לקמפיין ודוגמניות בשטיפת מכוניות. לגיסי קניתי לוח שנה עם דמויות מהמיתולוגיה היוונית. בלוח השנה הזה תוכלו למצוא את זאוס, דמטר, הפייסטוס, הרמס, פוסידון ועוד. ולאחיינית הקטנה והמתוקה מתוקה שלי, שבכל פעם שאני רואה אותה אני פשוט לא יכולה להפסיק לחבק ולמחוץ, קניתי לוח שנה של בארץ', הדמויות האהובות עליה מתוכנית הטלוויזיה האהובה עליה.

יצאתי מהחנות בתקווה שלוחות השנה החדשים שלי ימצאו חן בעיני כולם. ורק אחרי שהלכתי מהחנות נזכרתי ששכחתי לקנות לוח שנה חדש לעצמי, אבל זה כבר אמרתי לעצמי אז אשמור ליום אחר. אשאר עוד ימים בודדים עם הלוח שנה הקודם. אולי אעלעל בו קצת לפני שאשליך אותו לפח ואקנה אחד חדש לקראת השנה החדשה שתבוא עלי ועל כל אהובי לטובה! וכמובן- שיהיה לי בהצלחה עם הבלוג החדש (: