ימי שישי עם אימא

איך אני אוהבת את ימי שישי עם אימא. תמיד אנחנו מוצאות לעצמינו משהו נחמד לעשות. אם זה ללכת לשוק ביפו או לעשות ארוחת בוקר או ללכת לסרט. אני אוהבת את השעות האלה עם אימא. זה נותן לנו זמן איכות וזה פשוט עושה לי את היום. זה לא סתם להיות בבית ולאכול את האוכל שאימא הכינה, שהוא טעים עד מאד, אלא גם לעשות משהו מיוחד בשביל אימא, גם שתרגיש קצת התפנקות. למה לא? הכי מגיע לה שבעולם! אז בשישי הקרוב אני ואימא הולכות לקורס של דפוס משי. אין לי מושג מאיפה היא מוצאת רעיונות כאלה מקוריים ומעניינים לעשות אבל היא תמיד מוצאת.

אז בעצם בקורס דפוס המשי אנחנו נדפיס על חולצות בעזרת השיטה של דפוס משי. האיכות של ההדפסה של דפוס משי היא יותר איכותית ולפיכך היא גם עולה בהתאם, אבל את החולצות שנכין נביא מתנות לבני משפחה וחברים. אז גם אנחנו לומדות משהו חדש ועושות משהו חדש ביחד שאף פעם לא עשינו וגם נרוויח מזה מתנות לאלו שאנחנו אוהבות.

ההדפסה על החולצה הראשונה בעזרת הדפסת דפוס משי הייתה לא קלה אבל לאחר מכן התחלנו אני ואימא להבין את הרעיון והתחלנו להדפיס על חולצות בקצב. זה היה ממש כיפי ומרגיע והיו לנו הרבה רעיונות מקוריים ומדליקים. התאמנו את החולצות לאותם האנשים שרצינו לתת להם אותן. כל חולצה תאמה לאדם לפי המידה שלו וההדפסה תאמה לאופי שלו ולטעם האישי שלו.

היינו מרוצות עד מאד מכול היום העמוס והמהנה שהיה לנו. מי היה מאמין שיש דבר כזה מיוחד שנקרא דפוס משי. איך לא יותר אנשים מכירים את התחום? בכל אופן אני ממליצה לכם בחום. וכמובן המון תודה לאימא!

אפשר להגיד גם אחרת

כשהייתי ילדה קטנה נורא אהבתי הצגות ילדים. במיוחד אהבתי את הפסטיגל. איך שהיה מתחיל הפסטיגל ישר הייתי אומרת לעצמי וואי איך אני לא רוצה שזה יגמר. כל כך אהבתי את זה. זה היה פשוט מקסים בעיני. לראות את כולם שמחים ורוקדים ומאושרים. היה משהו מאד קסום בפסטיגל. אבל אהבתי גם את כל שאר הצגות הילדים שראיתי. הצגת ילדים עבורי היו אירוע מיוחד. אימא הייתה אומרת לי ולאחי שבוע מראש שעוד שבוע יש לנו הצגה והייתה מכינה אותנו רגשית לכך. שבוע אני ואחי היינו נרגשים עד מאד.

ואז היה מגיע היום של הצגת הילדים. היינו תמיד קמים כל כך נרגשים באותו היום. היינו מתלבשים יפה יפה ובשקט לגן מבלי לעשות הרבה בעיות כי ידענו שהיום יש לנו יותר מאוחר ביום הצגת ילדים. גם כל היום בגן היינו מתנהגים יפה ולא עושים צרות לגננת ומחכים שאימא שלנו תבוא כבר לאסוף אותנו ונלך לעשות משהו שבאמת אנחנו רוצים לעשות. לראות הצגות ילדים!

אף פעם לא התאכזבתי משום הצגת ילדים שראיתי. תמיד הייתי מרותקת לשחקנים והכול עניין אותי. גם ממש אהבתי את כל המסרים שהיו בהצגות. הצגות ילדים בעיקר אומרות להיות ילדים טובים, להקשיב להורים, להיזהר בכבישים ומפני זרים, להיות טובים לזולת. אלו ערכים שקיימים בי עד היום ואלו בהחלט ערכים שאני רוצה להעביר הלאה לילדים שלי.

עד היום אני שמחה שהענף של הצגות ילדים הוא כה רחב ורק גדל וגדל. אין ספק כי אני כבר רוצה לקחת את ילדיי להמוני הצגות ילדים כך שאוכל להעביר להם את חלק ממסריי אליהם בדרך קצת יותר חביבה ונעימה מאשר הטפות מוסר, אלא בעזרת הצגות ילדים מהנות אך גם מלמדות ומועילות עד מאד.

מקום בגלגלצ

אין מקום שאני אוהבת יותר להיות בו מאשר אולפן הקלטות שלי. בניתי לא ממזמן אולפן הקלטות בבית ואני כל כך מרוצה ממנו ואני שם רוב שעות היום מקליטה חומרים שלי ושל מעגל הלקוחות שבניתי לעצמי. אני כל כך מרוצה. הציוד עלה לא זול והיה די קשה להרכיב את הכול וגם להבין איך להפעיל את התוכנה במחשב אבל אחרי שהסתדר לי הכול אז התחלתי לתקתק עבודה והקלטתי מלא חומרים שלי ושל לקוחות שלי.

אני ממש מרוצה מהרעיון שלי לבנות לי אולפן הקלטות בבית. הייתי משקיעה מלא כסף באולפני הקלטות חיצוניים וזה סתם עלה לי מלא כסף אז חשבתי איזה כיף אם יהיה לי אולפן הקלטות שיהיה רק שלי ושיהיה זמין לי עשרים וארבע שעות ככה שאוכל לחסוך כסף רב. אז הלכתי על הרעיון ואני לא מתחרטת לשנייה. אומנם היה קצת סרט להקים הכול וזה לקח מלא זמן אבל ההשקעה הייתה כל כך שווה ועכשיו אני אפילו מתחילה להכניס את כל ההוצאות ואני כל יום מגדילה את מעגל הלקוחות שלי.

איזה כיף שמצאתי את המקום שלי. גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה כספית. כבר הוצאתי לעצמי דמו ואני מתחילה לשווק בגלגלצ ואני בטוחה שברגע שזה יגיע לפליי ליסט אני ישר אהפוך לאחת הזמרות היותר חזקות בישראל. ויש לי גם לקוחות ממש מוכשרים אז בטוחה שגם אולפן הקלטות שלי יתפוס שם ואז רק יבואו עוד ועוד אמנים ואהיה לאימפריה.

טוב קצת מוקדם לזה עדיין אבל טוב שיש יעדים ויש לאן לשאוף. בינתיים אני ממש מרוצה מ- אולפן הקלטות שבניתי לעצמי בכוחות עצמי. מי היה מאמין שאכן חלומות מתגשמים. הכי חשוב רק לעשות צעד אחר צעד ולהעריך את חשיבותו של אותו צעד קטן שבדרך. 

רוצה להיות אימא

איזה כיף זה מתקנים מתנפחים. טוב מודה שאני כבר לא ילדה קטנה אבל עדיין ממש כיף לי! עכשיו הייתי במסיבת הפתעה ליום הולדת של אחיינית שלי ואחותי החליטה שהשנה היא מביאה מתקנים מתנפחים לה ולילדים. איך כל הילדים שמחו וצהלו. באמת שאין יותר כיף מזה. כולם נופלים על כולם כל הזמן וצוחקים וצוחקים ורק עוד צוחקים. ואין הרגשה יותר נעימה וחמימה מאשר לשמוע אותם צוחקים. אני כל כך מאושרת. ילדים גורמים לי לאושר עילאי. צריכה כבר לעשות ילד קטן משלי. אני אהיה אימא פשוט מעולה.

בטח אהיה מהאימהות שהן לא קשוחות מידי אבל יודעת להציב גבולות אבל אדבר עם הילדים בגובה העיניים וממש אשמח לראות אותם גדלים ולהתחיל לנהל איתם שיחות ערניות ככול שהם יגדלו. ואז גם אני אוכל לעשות להם מסיבות עם מתקנים מתנפחים ואוכל לקנות להם שטויות ולהקשיב לשטויות שלהם. אני כבר לא יכולה לחכות.

אבל בינתיים יש לי את האחיינית שלי שאני פשוט מתה עליה. ואני כל כך מאושרת עם כל שנייה שאני יכולה להיות איתה. ועכשיו אנחנו שתינו קופצות על מתקנים מתנפחים וצוחקות עד השמיים. איזה יום כיפי זה היום הזה. השמש זורחת הציפורים מצייצות ואני עם אחיינית שלי מבלה ואין יותר טוב מזה. אין יותר משמח מזה.

לא יכולה כבר לחכות לשנה הבאה ולחגוג איתה עוד שנה נפלאה שאני מכירה את הילדה הכי נפלאה בעולם. ומה שבטוח זה שגם שנה הבאה אבקש מאחותי מתקנים מתנפחים ליום הולדתה. זה כיף שאין כמותו. גם לראות אותה כל כך שמחה עם כל חבריה זה כל כך משמח את ליבי שמחה כזו טהורה ועצומה. שיהיה לה הכי במזל טוב שבעולם (:

מי אמר שאין מתנות בחינם?

אני הכי אוהבת את המתנות הקטנות שתמיד אתה מקבל בסוף כל אירוע. תמיד כל הצ'ופרים והמתנות זה באמת מה שקונה אותי אם אני הולכת לאירוע שיווקי של חברה כזו או אחרת או עמותה כזו או אחרת. לא ממזמן הייתי באירוע שיווקי של אחת חברות המזון והיה ממש כיף. הם הגישו ארוחת בוקר ענקית שכללה כל מיני לחמים וגבינות וקורנפלקס עם חלב וחטיפי גרנולה ועוגות ועוד מתוקים ואחרי ארוחת הבוקר הקרינו סרט- ממש את אחד הסרטים שמופיעים בבית הקולנוע והכול היה ממש בחינם. והדבר הכי כיף היה שבסוף האירוע תלו על שלט מעין מגנטים לאירועים שכאלה עם התמונות שלנו מהיום כיף הזה.

אני מתה על מגנטים לאירועים. אם האיכות של המגנטים היא טובה אז התמונה יכולה להישאר שנים וזה קישוט ממש יפה למקרר וזה גם מגנט למקרר שזה תמיד שימושי ככה שאני יכולה לתלות את לוח שעות של מועדון הספורט שלי. אז ישר איך שבאתי הביתה שמתי את המגנט של המקרר וקיוויתי שהתמונה לא תדהה כעבור חודשיים כי אם לא תדהה תוך חודשיים אלו אז כנראה שהמגנט עשוי מטיב טוב וזה יחזיק שנים.

מי המציא את הרעיון של מגנטים לאירועים? זו פשוט המצאה גאונית. יש לי עוד כמה אירועים שיווקים כאלה. אין לי מושג איך אני תמיד שומעת על האירועים האלה ומצליחה להירשם בין הראשונות ולהשתתף באירועים. פעם הייתי גם באירוע שכלל ארוחת בוקר אומנם קצת יותר צנועה והיה מופע סטנד אפ של אחת הקומיקאיות המצליחות בארץ. זה היה יום ממש מוצלח. ושוב כמובן בסוף היום חילקו את אותם מגנטים שנועדו לאירועים מסוג זה, את אותם מגנטים לאירועים.

המקרר שלי הוא כבר אוסף של מגנטים לאירועים והאוסף רק גדל וגדל. אבל כמובן שאין אני מתלוננת. אשמח לעוד אירועים שיווקים בחינם שבסופם אקבל מגנטים לאירועים בתור מזכרת.

מועדון ארוחת בוקר

קשה לי לראות את כל האנשים שמחכים ועומדים בקניון וקונים ארוחת צהריים בפנים שפופות וחסרות אנרגיה. אני לא מבינה איך אנשים מגיעים לכאלו מצבים של אי זמינות של אנרגיה. לפי דעתי הם פשוט לא אוכלים נכון. אם הם היו אוכלים נכון האנרגיה שלהם הייתה נכונה יותר. כמו שצריך דלק כדי שמכונית תיסע צריך מזון כדי שבני האדם יפעלו באנרגיה זורמת. בגלל זה חשוב ביותר לא לפספס ארוחת בוקר טובה ומזינה ולפתוח איתה את היום ולהזין את הגוף באנרגיה ובכוח.

ארוחת בוקר צריכה לכלול חביתה ושתי פרוסות לחם והמון ירקות ומיץ של פרי כלשהו ואפשר גם קפה בסיומה של הארוחה. זהו מזון בריא! ארוחה שכזו מבטיחה כי לא תהייה רעב עד שעות הצהריים המאוחרות ומבטיחה אספקה של אנרגיה רבה. אני פותחת כל יום עם ארוחת בוקר מפנקת שכזו. קודם כל אני מרגישה שאני אוכלת בריא אז זה אוטומטית משפר את ההרגשה שלי וגם הארוחה עצמה משפרת את ההרגשה שלי כי היא מזינה ובריאה. מזון בריא וטוב הוא המפתח לחיים טובים יותר ובריאים יותר.

כולם אומרים לי שקצב החיים שלנו בארץ לא מאפשר להם לאכול ארוחת בוקר ויש להם מזל בכלל אם הם מספיקים לשתות את הקפה על הבוקר. אבל מזון שאתה מכניס לתוך גופך זה מה שאתה ואנשים לא מבינים את זה. אם אתה רוצה להיות בריא ומאושר אתה חייב לפנות את הזמן ולאכול ארוחת בוקר מסודרת ומזינה. חשוב גם לעשות הפסקות קטנות מהחיים במיוחד במדינה לוחצת כמו המדינה שלנו. אם תדרוש את הזמן הזה בשביל לאכול בצורה מסודרת ונינוחה גם המשך היום שלך יראה כך.

כל אחד צריך להתחיל לחשוב על אורח חייו ולראות אם מתאים לו אורח חיים אחר - שונה. אם כן תיקחו את עצותיי ויישמו אותם באם זאת רצונכם. אבל מה שבטוח הוא כי מזון הוא אנרגיה לחיים. הקפידו לאכול ארוחת בוקר, זאת הארוחה החשובה ביותר ביום.

כמה שאלות!

איזו מצחיקה האחיינית שלי. הלכתי איתה אתמול לקניון. היא כל כך מזכירה לי את עצמי כשאני הייתי קטנה. היא כל כך סקרנית ולכל דבר יש לה שאלה וגם אחרי שענית לה את התשובה תהיה לה עוד שאלה ולאחר מכן עוד שאלה. אז כמובן שנכנסו לכל החנויות. נכנסו לחניות בגדים והאחיינית שלי שאלה אותי איך מייצרים בגדים ולמה יש כל כך הרבה בגדים ולמה אבא שלה קונה בגדים רק מחנות אחת ולא משאר החנויות. נכנסו לחנות של מוצרי חשמל והיו לא אין סוף שאלות. נכנסו לחנות של מכשירי כתיבה והיא החלה לשאול איך מייצרים דבקים. בקיצור שאלות רבות היו לאחיינית שלי.

ניסתי לענות על רוב שאלותיה. חלקן היו פשוטות לענות ועל חלק מהשאלות הצטערתי שאין לידי איזה גוגל כדי להריץ את השאלות ולמנוע את המבוכה שלי וגם כדי שיהיה לה מענה לשאלות שלה ושהיא תלמד ותפיק מתשובותיי ידע. אז לגבי השאלה למה אבא אוהב רק חנות אחת היה קל לענות, אבל על השאלה איך נוצרו דבקים ידעתי לענות בחלקית, שמייצרים דבקים מהשרף של העצים אבל היו שאלות על מוצרי אלקטרוניקה שלא ידעתי בכלל לענות.

אחרי המבוכה שלי שאני לא יודעת לענות על שאלותיה החלטתי לגרום לה להיות עסוקה במשהו ככה שהיא לא תשאל אותי שאלות שאני לא יודעת להשיב עליהם. אז קניתי לה מספר דבקים בצורות שונות וכל מיני פלקטים בצבעים שונים וגם מדבקות של דמויות שונות ואמרתי לה שנלך לשבת במקדונלס, נאכל המבורגר ונעשה יצירת אומנות.

היא שמחה כל כך וגם אני שמחתי שתמו השאלות. קנינו המבוגר וצ'יפס ושתייה והתיישבנו לצייר ולהדביק מדבקות. היא פתחה והשתמשה בכל המדבקות, דבקים, בריסטולים שקניתי לה וראו שהיא נהנתה מכל שנייה ושנייה. וחייבת לציין שגם אני נהניתי באותם הרגעים.

לבכות על חלב שנשפך ..

איזה סרט! הבוס שלי היום שלח אותי לקנות סורקים חדשים למשרד. עכשיו אני וטכנולוגיה זה לא הולך בדיוק יד ביד. אז עשיתי קצת חיפוש באינטרנט לראות איפה אפשר לקנות סורקים הכי בזול, עם הכי הרבה פונקציות, שיתפסו מעט מקום במשרד ויש עליהם אחריות לזמן רב. גלשתי איזה שעתיים באינטרנט והראש שלי היה מלא במידע אבל לא מצאתי מקום אחד נורמאלי שאני יכולה ללכת אליו. אז שאלתי את אחד מעמיתים שלי לעבודה אם הוא יכול אולי לעזור לי אבל הוא היה עסוק ולא היה מוכן להתפנות אלי בשביל דברים זניחים כמו אלו לטענתו.

אז פניתי אל חברה שלי אבל היא שאלה אותי מה לה ולמחשבים. אמרתי לה שאני מדברת על סורקים והיא ענתה שזה מבחינתה אותו הדבר. הבנתי שאין לי עם מי בכלל לדבר. אז ניסתי לחשוב על חברות שיש להן חוש טכני טוב או על איזה ידיד שאולי יוכל לעזור לי לקנות סורקים כמו שהבוס שלי ביקש. לא יכולתי לחשוב על אף אחד שיוכל לעזור. נכנסתי לפאניקה מוחלטת. אני בדרך כלל עובדת מאד טובה והפעם אני נכשלת למלא את תפקידי. כמעט והתחלתי לפרוץ בבכי מר.

אבל אז נזכרתי כי הבחור שזה עתה התחלתי לצאת איתו מבין טוב מאד במחשבים והוא בטח ובטח יוכל לייעץ לי בנושא כה פעוט כמו סורקים. מיד התקשרתי אליו בשמחה. אבל הבחור היה קר. לא הבנתי לפשר הטון בקול הדיבור שלו. חשבתי אולי כי הוא בעבודה ולפיכך אינו יכול לדבר או שהוא עייף מיום ארוך בעבודה. הוא נתן לי טיפים רבים ואמר לי אילו סורקים כדאי לי לקנות. שמחתי רבות.

אבל אז בסיומה של השיחה בדיוק לאחר שהתעודדתי מהמצב ביש שהייתי בו עד לפני מספר דקות מועטות, הבחור החליט להגיד לי בקול יבש כי הוא אינו מעוניין לצאת איתי לדייטים נוספים כי הוא לא מרגיש חיבור אמיתי בנינו והוא מרגיש שאני עושה הצגה בשבילו ושאני לא אני. לא הבנתי למה הוא מתכוון והכול קרה פתאום כל כך מהר. פרצתי בבכי מר ובקול גדול. למה התקשרתי אליו? בשביל סורקים? איזו טעות!

תמונות: ימים שמחים!

זוכרים את זה שאנשים היו הולכים לחנות צילום ומפתחים תמונות? זוכרים את האלבומים שהיו בשלל צבעים וגדלים. אני בחורה של פעם. אני מתגעגעת לאלבומים. עכשיו כולם רק פותחים תיקיות על המחשב ושומרים שם את כל התמונות. מזל שיש פייסבוק שככה אנשים יכולים לראות תמונות של אנשים אחרים, חברים וקרובי משפחה. לפני הפייסבוק התמונות היו סתם נמצאות על המחשב ואף אחד לא היה רואה אותם. אבל אני הכי אוהבת, או לפחות הכי אהבתי, את המפגשים החברתיים שהיינו נפגשים ומראים אחד לשני אלבומים. זה חסר לי ממש. לפחות היום יש ההדפסה על קאפות.

למעשה הדפסות על קאפות יוצרות תמונות ממש יפות בטיב ממש טוב. אז החלטתי שאת התמונות היותר טובות, אם אני לא מפתחת,לפחות שאני אעשה הדפסות על קאפות, ואתלה אותן על הקירות, ככה שכל מי שעובר ליד חדרי יוכל לראות אותן. איזה רעיון גאוני. וגם ההדפסות האלו ממש יפות. אני מרוצה מהרעיון שלי. אין לי בכך שום ספק.

אז תליתי שתי הדפסות על קאפות. אחת זאת תמונה שלי ושל המשפחה של טיול שעשינו שנה שעברה. כולם נראים מאושרים כל כך סביב שולחן במסעדת הבשרים שאכלנו בה. האוכל שם היה ממש טעים ולא יקר. שתינו יין טעים ולא יקר במיוחד ואכלנו עד שהתפוצצנו. זה היה יום ממש טוב. ההדפסה השנייה מתוך שתי ההדפסות על קאפות שעשיתי הייתה תמונה שלי ושל חברות. זה היה יום הולדת של אחת החברות ועשינו פיקניק בפארק הירקון. כולן ממש נהנו. זה היה יום שמשי ומזג האוויר היה ממש טוב.

אני ממש שמחה על הרעיון של הדפסות על קאפות שלי. כל אחד שעובר ליד החדר שלי מחמיא לי עליהן. יש לי לפעמים כאלו רעיונות מקוריים. ממליצה לכולם בחום לעשות הדפסות על קאפות ולהוסיף המון נוי ושמחה לחדר.

מי הגרופית הכי גדולה בעולם ?

אני אוהבת את האחיינית שלי. היא כל כך כישרונית שכל פעם אני נדהמת ממנה מחדש. היא יודעת לצייר כל כך יפה. אני אפילו לא יודעת לצייר ככה. היא אומרת כשהיא תהיה גדולה היא רוצה להיות מעצבת אופנה. ואני מסכימה איתה. היא תהיה כל כך מוכשרת. יש לה כישרון לצייר בצורה פנומנאלית. היא מציירת בפחם, בצבעי גועש, בפסטל ומה לא. כל ציור שלה יוצא ממש מלאכת יד. לרוב אני עושה למינציה לציורים שלה. אני רוצה לשמור עליהם טוב טוב בשנים הבאות ולהראות לה אותם כשתגדל. להראות לה עד כמה היא הייתה מוכשרת עוד כשהייתה קטנה ולהזכיר לה ללכת על החלום שלה ולהיות מעצבת אופנה.

הציור האחרון שעשיתי עליו למינציה היה ציור של אישה שלובשת חליפה כחולה. האחיינית שלי לא הבינה למה אני מתלהבת כל כך ועושה למינציה לציורים שלה ואמרתי לה שאני אוהבת את הציורים שלה כל כך, עד כדי כך שאני רוצה שהם ישמרו טוב טוב, שנים על גבי שנים.

חשוב לי כשתגדל שהיא תלך על חלומה ולא תלך לאיבוד בדרך, כמו שקורה להרבה אנשים טובים. חשוב להיות נורא ממוקדים במהלך החיים ולדעת לאן לפנות. הרבה אנשים מוותרים על חלומם בשל פחדים ואני לא אתן לאחיינית הכישרונית שלי כל כך שתלך לאיבוד. בגלל זה אני נוהגת לעשות למינציה כמעט לכל יצירה שלה. גם אני ממש אוהבת את מה שהיא מציירת ולא פעם מצאתי את עצמי תולה לי על הקיר אחת מהציורים שלה ומידי פעם אני אוהבת להחליף אותם בציורים חדשים שלה.

אני שמחה שלאחיינית שלי יש כזה כישרון מולד. גם אני רוצה להיות כל כך כישרונית. אבל מה שאני מציירת אין טעם בכלל לעשות למינציה, את הציורים שלי אפשר פשוט לזרוק לפח. אבל אני טובה בדברים אחרים. כמו למשל להיות מורת דרך בעבור האחיינית שלי ולהיות המעריצה הראשונה שלה.

מאוהבת.. לא פוחדת...

איזה מזל שיש שילוט על הכבישים. אם לא הייתי הולכת לאיבוד.  אני וחבר שלי חוגגים היום שנה ביחד והחלטתי לעשות לו הפתעה ולקחת אותו לצימר בצפון. לא היה קל למצוא צימר שהוא גם יפה וגם בטווח המחירים שאני יכולה להרשות לעצמי. יש צימרים יפיפיים ומפנקים באזורים מדהימים, בכלל הארץ שלנו מהממת ביופייה אבל המחירים.. אוי המחירים. רק ארוחת בוקר בצימר זה איזה מאה שקל לאחד והם כולה מביאים חביתה מעט ירקות לחם גרנולה וחלב.

בסוף מצאתי מבצע לצימר דרך האתרים של הקופונים של ההנחות שכל דבר זה איזה חצי מחיר. אבל זה נמצא באיזה חור בצפון ובדיוק הגי.פי.אס של אבא שלי התקלקל אז לא אוכל להשתמש בו. ואני לא רוצה להגיד לחבר שלי לאן אנחנו נוסעים כי אני רוצה שזו תהיה הפתעה. אז עכשיו אני צריכה לבדוק במפות באינטרנט איפה זה בדיוק נמצא וללמוד את כל הדרך בעל פה כי אני לא רוצה שחבר שלי יקרא מדף לאיפה אנחנו נוסעים. מזל שיש שילוט על הכבישים, זה בינתיים הכלי עזר היחידי שיש לי.

ישבתי עם אבא שלי על המפה כי אני גרועה בכיוונים והוא הסביר לי שאני צריכה לשים לב טוב טוב לכל שילוט הנקרא בדרכי. הוא רשם לי במדויק איך להגיע ואני התחלתי לשנן את ההוראות הוראה אחרי הוראה. למזלי יש לי זיכרון טוב וכשנסענו לצימר זכרתי כ פרט ופרט ובאמת כל שילוט שהיה על הכביש עזר לי רבות. חבר שלי היה ממש סקרן לדעת לאיפה אנחנו נוסעים אבל למרות שהייתי בלחץ שאולי לא אצליח למצוא את המקום לא הייתי מוכנה להישבר ולא אמרתי לו.

לאחר ארבע שעות נסיעה כמעט רצופות היה שילוט של "הצימרים של צילה- עוד מאה מטרים". חבר שלי התלהב כל כך. ידעתי שהוא זה שרוצה לקחת אותי לצימר אבל אני הקדמתי אותו והצלחתי לעשות לו הפתעה. הרגשתי ממש מאושרת. זה הולך להיות סוף שבוע פשוט מושלם.

חקוק בסלע...

איזה כיף. אני מתחתנת. היום השמח הזה סוף כל סוף הגיע. אז אחרי כל ההכנות אני מחר קמה ליום החתונה שלי. היה לא קל לארגן את כל האירוע של החתונה. צריך היה לדאוג לרשימת אורחים ולמצוא הזמנה שאני אוהבת ושלוח לכולם את ההזמנות. הייתי צריכה למצוא תקליטן שאני אוהבת ולחשוב על סגנון מוסיקה שאני אוהבת ולבחור את השיר לריקוד הראשון שלנו כזוג. הייתי צריכה למצוא קייטרינג ולחשוב על איזה מנות ראשונות ועיקריות אני רוצה להזמין. הייתי צריכה למצוא שמלת כלה ומאפרת ומעצבת שיער. אבל המשימה הכי קשה הייתה לחשוב איזו חריתה אני רוצה לרשום על הטבעת של בעלי לעתיד.

רציתי חריתה מיוחדת ושונה. חריתה זו תלווה אותנו לאורך כל חיינו ורציתי משהו משמעותי ונוגע ללב. חשבתי אולי לרשום משפט תנכי מרגש על נישואין. אז רשמתי בגוגל "משפט תנכי מרגש על חיי נישואין".  לא מצאתי משפט שכזה, אך מצאתי משפטי אהבה רבים אחרים. מצאתי גם הרבה משפטי קרש ובדיחות שונות ומוזרות. החלטתי שאני לא צריכה את גוגל בשביל המשימה הזו ושאני צריכה להחליט על חריתה שנובעת מעומק ליבי.

החלטתי שאני צריכה לשבת בשקט בחדי ופשוט לחשוב. ידעתי שנפש שלי יודעת את התשובה לשאלה באיזו חריתה ברצוני לבחור. ידעתי שעלי לנתק את עצמי מרעשים חיצוניים ופשוט להקשיב לי וללבי. לא קל להתנתק מהעולם, במיוחד לאור העובדה שהייתי באמצע הכנות ליום הכי גדול בחיי. גם חברותיי ובני משפחתי היו מאד נרגשים עבורי והם הרבו להתקשר ולהתעניין בהתקדמותי לקראת המאורע הגדול. אבל החלטתי כי עלי להקדיש לפחות חצי שעה מזמני היקר על מנת להחליט על חריתה ראויה שבאה מהלב.

אז ניתקתי את הטלפון סדרתי את הדלת וישבתי בחדר מול דף ועט. ופשוט חיכיתי. חיכיתי שנפשי תבחר חריתה ראויה. ואז לפתע פתאום הופיעו מול עיני המילים "אתה החיים שלי". ידעתי שזו חריתה קצת קיטשית אבל כל מילה בה אמת. ידעתי שנפשי יודעת אהבה.

צר העולם כעולם נמלה

אני לא מבינה למה יש כל כך הרבה תוויות וסטיגמות בארץ. לכל אחד יש משהו להגיד על כל אחד ופשוט יש לי כאב ראש אחד גדול מכל ההתנהגות הזאת. למה אנשים לא יכולים לראות אנשים אחרים כאנשים בפני עצמם ומיד מתחילים לקטלג אותם כקבוצה כזו או אחרת? קשה לי עם המנטאליות הזו. קשה לי עם צרות המחשבה הזאת והקיבעון הבלתי מובן ובלתי הגיוני הזה.

אשים פשוט שופטים כל כך מהר אחד את השני ולא נותנים להם הזדמנות אמיתית להתבטא ולא באמת מנסים להכיר את האחר. מאד קל פשוט לשים תוויות על אנשים ולקטלג אותם כאלו או כאלו ולהניח עליהם הנחות כי אנשים מקבוצה כזו או כזו הם למעשה כאלו וכאלו ומשליכים עליהם כל מיני תכונות וסטיגמות שלעיתים קרובות אין להם שום אחיזה במציאות.

תוויות וסטיגמות אוחזים בנו כה חזק, שאפילו בהיותו נשים או זכרים, אפילו הבחנה זו יוצרת סטיגמות רבות. אני מסרבת בתוקף לתפקידיי האישה החברתיים. אז אם אני אישה.. מה זה אומר? שהוטל עלי התפקיד לדאוג למשק הבית ולגידול הילדים עוד לפני שיצא לי לעשות חושבים ולשקול את ייעודי בחיים. אינני מוכנה בשום פנים ואופן לקבל תכתיבים חברתיים שאני מרגישה שנכפים עלי ואינם נעשים מרצוני החופשי.

הסטיגמות עוד ממשיכות ללוות אותנו במהלך כל חיינו. יש תוויות רבות על גיל, מוצא, עדה, עיסוק, אמונה ובעצם כל דבר שמגדיר אותנו כ "מה אנחנו" "מי אנחנו" ישר מודבק לזה סטיגמה מסוימות. נמאס ככה. אי אפשר פשוט לגלות עניין אמיתי באדם שמורכב ממספר ומספר אלמנטים שלעיתים אפילו סותרים אלו את אלו, כך שלסטיגמות ולתוויות השונות אין להם בכלל מקום בעת חווית הכרת האדם האחר הספציפי שנמצא מולך. כמו שאמר בובר חשוב לבוא ולהכיר את האחר מפגש "נקי". ויפה שעה אחת קודם.

ארוכים הימים.. ארוכים הלילות..

איזה גאון מי שהמציא את ההמצאה של היומנים. יש לי פשוט זיכרון של נמלה. פשוט כל דבר הכי קטן אני חייבת לפתוח את היומן ולרשום אחרת אני שוכחת. בגלל זה אפילו יש לי כמה וכמה יומנים. יש לי יומן ענקי במשרד כדי לקבוע את כל הפגישות של העבודה ויש לי יומן אישי קטן בתיק לקבוע את כל הפגישות עם החברות וכל מיני תורים למרפאות ורופאים ויש לי יומן ליד השולחן בפינת האוכל בבית שבו כל ימי ההולדת של חברים וקרובים.

חברות שלי תמיד צוחקות עלי על כל הקטע של המיליון יומנים שלי אבל רק ככה אני מסוגלת לתפקד. זה כבר חלק מהשגרה, חלק מהיום יום, לרשום לרשום לרשום. אבל חייבת לציין שאני מרגישה תחושה של סיפוק כאשר אני מסמנת וי על כל הדברים שהיו לי רשומים ביומן והספקתי לעשות. זה יוצר אשליה של חיים פעילים ומועילים. אבל מה שבאמת הכי בא לי לעשות זה לזרוק את כל השלושים אלף יומנים שלי, לדחות את כל הפגישות וכל הסידורים ופשוט להיעלם לתאילנד לשבועיים.

איזה חלום. לשכוח מהכול ופשוט לנוח. פשוט לחיות. לשכב על החוף תחת שמשייה ולשתות מרגריטה עם מטריה. לשים אוזניות ולהקשיב למוסיקה נעימה או להקשיב לרחש הגלים המרגיעים. מי צריך יומנים ופגישות וסידורים שכל מה שאני באמת צריכה זה רק כרטיס טיסה אחד עבור אדם אחד והופ להגיע לארץ המובטחת.

אולי ככה אוכל להרהר על הדברים שבאמת אני רוצה כמו זוגיות ובעל ולא לשוב בכל יום לביתי הקטן והשומם. לחמם ספגטי לאחד בגילי זו לא חוויה נעימה ואשמח לצרף סוף כל סוף שותף אמיתי לחיים. יומנים רבים לי אך באף אחד מהם לא מסומן לי איזה דייט בשבועות או בחודשים הקרובים. אני מקרה קלאסי של אשת עסקים קשוחה אבל בודדה.. אוי כמה בודדה..

לטיול יצאנו... כלנית לא ממש קטפנו...

לאחיינית שלי יש טיול מבית הספר והחלטתי השנה שאני רוצה ללוות אותה בטיול הכיתתי. הייתי בטוחה שיעשו טיול בגליל או מסיבת בבריכה העירונית או חוף הים או שייקחו אותם למפעל של ממתקים או מפעל של עיתונים או לספריית אריאלה. אבל השנה הוחלט כי הטיול הכיתתי יהיה למפעל של דפוס משי. כן, כן. דפוס משי.

אני בעצמי לא הבנתי מה זה דפוס משי. מה זה בכלל אומר? הדפסה שעושים על משי? נכנסתי לגוגל והקלדתי את המילים. הבנתי כי ניתן להדפיס בעזרת דפוס משי בעצם כמעט על כל דבר החל על עץ, פלסטיק, בגדים ועוד. גילתי כי ההדפסה בעזרת דפוס משי היא איכותית ועמידה יותר ולפיכך יש בקשה רבה להדפסות משי.

בשיטה הקלאסית של הדפסת משי האומן משתמש ברשת שהוא שולט על צפיפותה. כאשר האומן מעוניין במריחות חזקות של צבע הוא ידאג שהרשת לא תהיה צפופה, בעוד שבמקומות שהאומן מעוניין בצבע דל או איננו מעוניין כלל בצבע הוא ידאג שהרשת תהיה צפופה מאד. בשיטה המתקדמת והמודרנית דפוס משי נעשה בעזרת מכונות וניתן ליצור אפילו שלטי ענק לפרסום.

אני כל כך שמחה שאפילו בגילי המופלג אני לומדת דברים חדשים והכול הודות לאחיינית הקטנה והמתוקה שלי. אז ארזתי לנו במבה וביסלי וכל טוב והלכנו לבקר במפעל לדפוס משי. היה מעניין ביותר. הילדים במפעל היו מרותקים. הם אפילו צפו בהדפסה של הומר סימפסון על גבי חולצה ולבסוף כשיצאנו מהמפעל כל ילד קיבל מתנה חולצה תוצרת דפוס משי. נהנינו עד מאד. החוויה הייתה מעשירה, מלמדת, כיפית ומעניינת. ישר רשמתי את עצמי כמלווה לטיול הבא. מי היה מאמין שהאחיינית הקטנה שלי צודקת כשהיא אומרת שהעולם מלא בהפתעות כביצת קינדר.

אני לא אחת מאלף...

בזמן האחרון אני שמה לב להמון שלטים שצצו פתאום כפטריות המפרסמים אתרי הכרויות שונים. לא חסרים אתרי הכרויות. יש את "לאבלי", "החצי השני", "לוק פור לאב", "כפיות". כל האתרים מבטיחים מציאת אהבה גדולה שמחזיקה להמוני שנים אם לא אהבת נצח לעידני עידנים. אני לא מאמינה יותר מידי באהבה ממבט ראשון ועוד פחות אני מתלהבת מבליינד דייטים. אבל המוני שלטים הנקרים בדרכי אומרים לי לפתוח בדרך חדשה- דרך זוגית.

אז החלטתי לנסות ופתחתי לי כרטיס באתר ההיכרויות "כפיות". אז כמו שכל עסק צריך להציג עצמו על ידי שלטים ברחובות, כך הרגשתי כשהייתי צריכה לפתוח לעצמי כרטיס ולרשום על עצמי, מי אני, למה אני, כמה אני. אחרי החלק של "רק על עצמי לספר ידעתי" התבקשתי לכתוב מה אני מחפשת בבן זוג ומהי אהבה בעיני. אחר השלב המייגע של הצגת האני, יכולתי סוף כל סוף לדפדף בכרטיסי הבנים ולהתחיל לבחור את בחיר ליבי.

הרגשתי בשוק בשר וירטואלי.  עושה רושם כי פתאום כולם מעל מטר שמונים, כולם חטובים, עם עיניים תכלת וכולם כיפיים, חכמים ואוהבים את החיים. הרגשתי מרומה. איך אוכל להשיג ככה את אהבת חיי אם כולם משקרים? עיני החלו לרפרף בין הכרטיסים בדיוק כמו שעיני מרפרפות אחר שלטים בנהיגה על כביש מהיר. הרגשתי שהלכתי לאיבוד אך שאני עדיין מחפשת את השלט למחלף הקרוב ביותר. לפתע ראיתי אותו.

הוא היה תמציתי וכמעט לא היה מוכן לספר על עצמו בכרטיס. התעקש כי יש לקבוע דייט על מנת להכיר אותו יותר טוב. מיד הבחור מצא חן בעיני. רציתי ליצור איתו קשר במיידי. אבל מה ארשום? הייתי צריכה לחשוב על הודעה שתמשוך את ליבו ותיצור בו עניין. צריכה לרשום משהו שנון ומצחיק אבל לא מתחכם מידי. משהו כן ואמיתי אבל גם אבסטרקטי, מעורפל ומסתורי. לבסוף רשמתי: "רק שלטים למכירה יש כאן.. רוצה להכיר בתלת מימד? ". הרגשתי חנונית! מה עשיתי? כנראה שאת החצי השני שלי כבר לא אמצא במצב כפיות ..

זה מה שנשאר ..

איזה כיף! יום הסטודנט עוד מעט מגיע. כל כך נהניתי שנה שעברה. בטוחה שהשנה יהיה לא פחות טוב. הפעילויות וההופעות בקמפוס כבר מתחילות מהצהריים. מגנטים ההופעות האלו! יש הופעות של היהודים, גבע אלון, עלמה זוהר, מארש דונדורמה, שלום חנוך ובמופע המרכזי ריטה מארחת את עברי לידר.

חוץ מההופעות יש מלא דוכנים מדליקים של עגילים בחמישה שקלים, חולצות עם הדפסים משוגעים, דוכנים של קרפים, ומפל שוקולד ופיצה ונקניקיות. לפעמים יש גם כל מיני הגרלות ומתקני בלון לקפיצה ואף עמדות של תספורת ופאן בחינם. שנה שעברה גילתי גם מקום לצילאוט מגניב והיו שם מספר צלמים שלאורך כל היום צילמו אנשים וכל חצי שעה בערך הם הוציאו מגנטים על לוח עם כל התמונות שצולמו.

אותם מגנטים מלווים אותי עד היום. תליתי אותם על המקרר וכל בוקר כאשר אני פוחתת את המקרר כדי להכין לי את הקפה של הבוקר אני רואה את אותם מגנטים וזה עושה לי כל כך טוב על הלב. יש לי מגנט אחד של תמונה עם אחי על הדשא, מגנט אחר עם תמונה של חברתי הטובה ורד ויש לי עוד תמונה של כל החבורה שבילנו יחדיו ביום הסטודנט.

כל כך כיף להיזכר ביום הזה. במיוחד עכשיו כשסיימתי ללמוד, אך אני מתעקשת בכל שנה ושנה להמשיך ללכת וליהנות מחוויה הסטודנטיאלית שהקמפוס הציע לי. מקווה שגם השנה בסופו של הערב אוכל לצאת עם מספר מגנטים חדשים שאוכל לתלות על המקרר ולהיזכר בימים נוסטלגיים מחיי הסטודנטיאליים. בכלל תמיד כיף להיפגש עם האנשים שהיו כה קרובים אלי בתקופת הלימודים אבל החיים האמיתיים הרחיקו אותנו אלו מאלו. אין כמו מגנטים מגניבים לזכור אירועים משמחים ומרגשים. מעין מפגשי איחוד על מגנט.



ליל שמיים

בכל שנה אני באותה הבעיה אני לא יודעת איזה מתנה לקנות לחבר שלי. לבנות מאד קל לקנות מתנה. תמיד אפשר לקנות שרשרת יפה או צמידים מוזהבים או ג'ינס חדש או איזה קישוט מיוחד לדירה. עם בנים פשוט אין לי מושג מה לקנות. אפשר תמיד לקנות בושם או עניבה אבל חבר שלי ממש לא אוהב עניבות ובשמים ממש לא חסר לו. אז אחרי התייעצות עם אימא וחברות החלטתי לקנות לו עט יוקרתי עם חריתה אומנותית עליו.

המתנה היא קצת יקרה אבל היא שווה כל שקל. אבל לא ידעתי מה לחרוט על גבי העט. חריתה אומנותית של "אני אוהבת אותך" או "אני שלך לנצח" נשמע לי פשוט מידי. רציתי לחרוט משהו משמעותי, משהו שמייחד אותי ואותו, משהו שמייצג אבן במערכת יחסים שלנו. רוצה חריתה מיוחדת במינה, חריתה מקורית, חריתה שתגיד "הנה את ואהוד".

אז התחלתי להיזכר בכל הדייטים הראשונים שלנו ובאופן שהכרנו ומיד ידעתי איזה חריתה אומנותית אני רוצה לחרות על גבי העט. אני ואהוד נפגשנו בקומזיץ שעל האש בל"ג בעומר שנה שעברה. האוויר היה מלא עשן והיה קשה לנשום. אהוד לקח אותי לצד הרחק מהמדורות ופתאום ראיתי שהבחור מתמלא שמחה רבה. הוא ראה כוכב נופל. הוא אמר לי להביע מהר משאלה.

התחלנו בשיחה ערנית ובמהרה גילתי כי הבחור מסקרן אותי רבות. בדייטים הבאים אהוד הרבה להסתכל על השמיים בלילות לחפש אחר כוכבים נופלים. הוא אמר שהוא רוצה לבקש את הבקשה שביקש בשנית כי לוודא שמשאלתו תתגשם. אומנם לא ראינו בשנית כוכב נופל, אך המשאלה גם שלי וגם שלו התגשמה בהחלט. אין כמו משאלות גדולות וקטנות ואין כמו חריתה אומנותית של כוכב נופל על מנת להיזכר ברגע קסום ויפיפייה.

חיה על קופסאות ..

אני עוברת דירה. אז אני צריכה להתחיל לחשוב על אריזה של כל החפצים. עכשיו זה יהיה סיוט לארוז. יש לי כל כך מלא פיצפקסים קטנים שאני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל. לפחות יש לי ידיד שעובד בבית דפוס אז הוא הצליח להשיג לי המון קרטונים של אריזות שהן עדיין בכלל עוד לא מקופלות לארגזים.. מדובר באריזות חדשות דנדשות.

אני צריכה עכשיו להתחיל לעשות הפרדה בין דברי מטבח, לספרים, לבגדים, לכלי ניקוי וחומרים היגייניים שונים למיניהם. בטוחה שייקח לי לפחות יומיים שלושה עד בכלל אתאפס של עצמי ועל כל כמות העבודה שעתידה לפני. אריזה של כל חפצי תהיה אכן משימה לא קלה.

לכן קראתי למספר חברות שיבואו ל"עזרת חבר". תמיד יותר נעים לעשות עבודה ביחד, במיוחד עבודה שלא נחמד ושלא רוצים לעשות. חברותיי באו לעזרתי. הן אפילו הביאו נשנושים ודיסקים של שירים כדי שיהיה יותר נחמד ונעים. אני ממש מעריכה את המעשה שלהן. זה היה כל כך מתחשב ונדיב מצדן. בעזרתן הבנתי שהשד לא כזה נורא כמו שחשבתי והתחלתי לארוז במהירה יותר ויותר ככול שהתקדם היום. אריזה לא דבר כזה מסובך בסופו של דבר. יש ארגז לכל דבר ופשוט התחלתי להעמיס כל ארגז עם התכולה המתאימה לו. לאט לאט התחילו ארגזים להיערם על גבי ארגזים וכל ארגז שנוסף הרגשתי סיפוק רב.

בסוף היום כבר שמתי לב כי אני וחברותיי הצלחנו לארוז את כל הספרים וכל כלי המטבח. נשאר לי רק לארוז את בגדיי ולחשוב על הובלה עבור המיטה, השידה וכו. אבל החלטתי כי להיום עשיתי מספיק. אריזה שכזו מספיקה בהחלט להיום ואני וחברותיי החלטנו לפנק את עצמינו בגלידה טובה עם המון שוקולד, סירופ כרמל וכל טוב (: