איזה סרט! הבוס שלי היום שלח אותי לקנות סורקים חדשים למשרד. עכשיו אני וטכנולוגיה זה לא הולך בדיוק יד ביד. אז עשיתי קצת חיפוש באינטרנט לראות איפה אפשר לקנות סורקים הכי בזול, עם הכי הרבה פונקציות, שיתפסו מעט מקום במשרד ויש עליהם אחריות לזמן רב. גלשתי איזה שעתיים באינטרנט והראש שלי היה מלא במידע אבל לא מצאתי מקום אחד נורמאלי שאני יכולה ללכת אליו. אז שאלתי את אחד מעמיתים שלי לעבודה אם הוא יכול אולי לעזור לי אבל הוא היה עסוק ולא היה מוכן להתפנות אלי בשביל דברים זניחים כמו אלו לטענתו.
אז פניתי אל חברה שלי אבל היא שאלה אותי מה לה ולמחשבים. אמרתי לה שאני מדברת על סורקים והיא ענתה שזה מבחינתה אותו הדבר. הבנתי שאין לי עם מי בכלל לדבר. אז ניסתי לחשוב על חברות שיש להן חוש טכני טוב או על איזה ידיד שאולי יוכל לעזור לי לקנות סורקים כמו שהבוס שלי ביקש. לא יכולתי לחשוב על אף אחד שיוכל לעזור. נכנסתי לפאניקה מוחלטת. אני בדרך כלל עובדת מאד טובה והפעם אני נכשלת למלא את תפקידי. כמעט והתחלתי לפרוץ בבכי מר.
אבל אז נזכרתי כי הבחור שזה עתה התחלתי לצאת איתו מבין טוב מאד במחשבים והוא בטח ובטח יוכל לייעץ לי בנושא כה פעוט כמו סורקים. מיד התקשרתי אליו בשמחה. אבל הבחור היה קר. לא הבנתי לפשר הטון בקול הדיבור שלו. חשבתי אולי כי הוא בעבודה ולפיכך אינו יכול לדבר או שהוא עייף מיום ארוך בעבודה. הוא נתן לי טיפים רבים ואמר לי אילו סורקים כדאי לי לקנות. שמחתי רבות.
אבל אז בסיומה של השיחה בדיוק לאחר שהתעודדתי מהמצב ביש שהייתי בו עד לפני מספר דקות מועטות, הבחור החליט להגיד לי בקול יבש כי הוא אינו מעוניין לצאת איתי לדייטים נוספים כי הוא לא מרגיש חיבור אמיתי בנינו והוא מרגיש שאני עושה הצגה בשבילו ושאני לא אני. לא הבנתי למה הוא מתכוון והכול קרה פתאום כל כך מהר. פרצתי בבכי מר ובקול גדול. למה התקשרתי אליו? בשביל סורקים? איזו טעות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה