מכירים את ההרגשה שאתם פשוט הולכים לאיבוד? כאילו יש צומת אחת גדולה שנקראת "החיים" ויש יותר מידי פניות, יותר מידי מחלפים, יותר מידי רמזורים, יותר מידי "תנו זכות קדימה", יותר מידי "האט"?? יש לי יותר מידי הרגשה כזאת בזמן האחרון ומרגישה שהחיים שלי יכולים ללכת בקלות לכיוון כזה או אחר בעקבות החלטה אחת קטנטנה.
למה פשוט אין שלטים בחיים כמו שיש שלטים בדרכים?? ואם אתה לא יודע מה הכיוון שעליך לפנות בו, אז בכביש יש לך פשוט שלט שאומר לך לאן לפנות. ועוד אפילו מיידע אותך מראש מה המרחק שעליך לעבור לפני שאתה מגיע לייעדך. אם היו שלטים כאלו בטוחה שהכול היה הרבה יותר ברור ונהיר לכולם.
אבל אולי מאידך ההתלבטויות והלבטים שלנו הם מי שהופך אותנו להיות אנחנו מי שאנחנו. אולי עלינו לעבור תהליך מסוים על מנת שנוכל להגיד לעולם "אני זה אני" ונוכל להציג את עצמנו כמישהו כזה או ככזה. נוכל לפרסם את עצמנו כמי שאנחנו לאחרים כמו שמפרסמים משווקים את מוצריהם בשלטי חוצות בכבישים סואנים.
ומי אמר שהתוצאה יותר חשובה מהדרך??!?! כי דווקא מאחורי הדרך מסתתר הסיפור ולא מאחורי ההצלחה עצמה כי לאחר ההצלחה מתעוררת תחושה של צורך בהצלחה נוספת שמובילה שוב ליציאה בדרך חדשה. ובדרך החדשה אנו לומדים דברים חדשים אודותינו, ואודות הסובבים אותנו. בדרך החדשה צוברים חוויות חדשות ומכירים אנשים ואופקים חדשים.
אז אולי ההרגשה של ללכת לאיבוד היא רק התחלה של משהו קסום ולא ידוע??!! ואולי לפעמים יש לבקש תשובה בשלטים פנימיים ולא רק בשלטים חיצוניים?? ותמיד לזכור שהחיים הם מסע, יש ליהנות מהניצחונות אך לא להיאחז בהם, להכיר בתבוסותינו אך לא לשקוע בהם ולהישאר עם ראש פתוח לכל העתיד להתרחש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה