בזמן האחרון אני שמה לב להמון שלטים שצצו פתאום כפטריות המפרסמים אתרי הכרויות שונים. לא חסרים אתרי הכרויות. יש את "לאבלי", "החצי השני", "לוק פור לאב", "כפיות". כל האתרים מבטיחים מציאת אהבה גדולה שמחזיקה להמוני שנים אם לא אהבת נצח לעידני עידנים. אני לא מאמינה יותר מידי באהבה ממבט ראשון ועוד פחות אני מתלהבת מבליינד דייטים. אבל המוני שלטים הנקרים בדרכי אומרים לי לפתוח בדרך חדשה- דרך זוגית.
אז החלטתי לנסות ופתחתי לי כרטיס באתר ההיכרויות "כפיות". אז כמו שכל עסק צריך להציג עצמו על ידי שלטים ברחובות, כך הרגשתי כשהייתי צריכה לפתוח לעצמי כרטיס ולרשום על עצמי, מי אני, למה אני, כמה אני. אחרי החלק של "רק על עצמי לספר ידעתי" התבקשתי לכתוב מה אני מחפשת בבן זוג ומהי אהבה בעיני. אחר השלב המייגע של הצגת האני, יכולתי סוף כל סוף לדפדף בכרטיסי הבנים ולהתחיל לבחור את בחיר ליבי.
הרגשתי בשוק בשר וירטואלי. עושה רושם כי פתאום כולם מעל מטר שמונים, כולם חטובים, עם עיניים תכלת וכולם כיפיים, חכמים ואוהבים את החיים. הרגשתי מרומה. איך אוכל להשיג ככה את אהבת חיי אם כולם משקרים? עיני החלו לרפרף בין הכרטיסים בדיוק כמו שעיני מרפרפות אחר שלטים בנהיגה על כביש מהיר. הרגשתי שהלכתי לאיבוד אך שאני עדיין מחפשת את השלט למחלף הקרוב ביותר. לפתע ראיתי אותו.
הוא היה תמציתי וכמעט לא היה מוכן לספר על עצמו בכרטיס. התעקש כי יש לקבוע דייט על מנת להכיר אותו יותר טוב. מיד הבחור מצא חן בעיני. רציתי ליצור איתו קשר במיידי. אבל מה ארשום? הייתי צריכה לחשוב על הודעה שתמשוך את ליבו ותיצור בו עניין. צריכה לרשום משהו שנון ומצחיק אבל לא מתחכם מידי. משהו כן ואמיתי אבל גם אבסטרקטי, מעורפל ומסתורי. לבסוף רשמתי: "רק שלטים למכירה יש כאן.. רוצה להכיר בתלת מימד? ". הרגשתי חנונית! מה עשיתי? כנראה שאת החצי השני שלי כבר לא אמצא במצב כפיות ..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה