יום שלישי, 3 במאי 2011

ארוכים הימים.. ארוכים הלילות..

איזה גאון מי שהמציא את ההמצאה של היומנים. יש לי פשוט זיכרון של נמלה. פשוט כל דבר הכי קטן אני חייבת לפתוח את היומן ולרשום אחרת אני שוכחת. בגלל זה אפילו יש לי כמה וכמה יומנים. יש לי יומן ענקי במשרד כדי לקבוע את כל הפגישות של העבודה ויש לי יומן אישי קטן בתיק לקבוע את כל הפגישות עם החברות וכל מיני תורים למרפאות ורופאים ויש לי יומן ליד השולחן בפינת האוכל בבית שבו כל ימי ההולדת של חברים וקרובים.

חברות שלי תמיד צוחקות עלי על כל הקטע של המיליון יומנים שלי אבל רק ככה אני מסוגלת לתפקד. זה כבר חלק מהשגרה, חלק מהיום יום, לרשום לרשום לרשום. אבל חייבת לציין שאני מרגישה תחושה של סיפוק כאשר אני מסמנת וי על כל הדברים שהיו לי רשומים ביומן והספקתי לעשות. זה יוצר אשליה של חיים פעילים ומועילים. אבל מה שבאמת הכי בא לי לעשות זה לזרוק את כל השלושים אלף יומנים שלי, לדחות את כל הפגישות וכל הסידורים ופשוט להיעלם לתאילנד לשבועיים.

איזה חלום. לשכוח מהכול ופשוט לנוח. פשוט לחיות. לשכב על החוף תחת שמשייה ולשתות מרגריטה עם מטריה. לשים אוזניות ולהקשיב למוסיקה נעימה או להקשיב לרחש הגלים המרגיעים. מי צריך יומנים ופגישות וסידורים שכל מה שאני באמת צריכה זה רק כרטיס טיסה אחד עבור אדם אחד והופ להגיע לארץ המובטחת.

אולי ככה אוכל להרהר על הדברים שבאמת אני רוצה כמו זוגיות ובעל ולא לשוב בכל יום לביתי הקטן והשומם. לחמם ספגטי לאחד בגילי זו לא חוויה נעימה ואשמח לצרף סוף כל סוף שותף אמיתי לחיים. יומנים רבים לי אך באף אחד מהם לא מסומן לי איזה דייט בשבועות או בחודשים הקרובים. אני מקרה קלאסי של אשת עסקים קשוחה אבל בודדה.. אוי כמה בודדה..

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה