אני אוהבת את האחיינית שלי. היא כל כך כישרונית שכל פעם אני נדהמת ממנה מחדש. היא יודעת לצייר כל כך יפה. אני אפילו לא יודעת לצייר ככה. היא אומרת כשהיא תהיה גדולה היא רוצה להיות מעצבת אופנה. ואני מסכימה איתה. היא תהיה כל כך מוכשרת. יש לה כישרון לצייר בצורה פנומנאלית. היא מציירת בפחם, בצבעי גועש, בפסטל ומה לא. כל ציור שלה יוצא ממש מלאכת יד. לרוב אני עושה למינציה לציורים שלה. אני רוצה לשמור עליהם טוב טוב בשנים הבאות ולהראות לה אותם כשתגדל. להראות לה עד כמה היא הייתה מוכשרת עוד כשהייתה קטנה ולהזכיר לה ללכת על החלום שלה ולהיות מעצבת אופנה.
הציור האחרון שעשיתי עליו למינציה היה ציור של אישה שלובשת חליפה כחולה. האחיינית שלי לא הבינה למה אני מתלהבת כל כך ועושה למינציה לציורים שלה ואמרתי לה שאני אוהבת את הציורים שלה כל כך, עד כדי כך שאני רוצה שהם ישמרו טוב טוב, שנים על גבי שנים.
חשוב לי כשתגדל שהיא תלך על חלומה ולא תלך לאיבוד בדרך, כמו שקורה להרבה אנשים טובים. חשוב להיות נורא ממוקדים במהלך החיים ולדעת לאן לפנות. הרבה אנשים מוותרים על חלומם בשל פחדים ואני לא אתן לאחיינית הכישרונית שלי כל כך שתלך לאיבוד. בגלל זה אני נוהגת לעשות למינציה כמעט לכל יצירה שלה. גם אני ממש אוהבת את מה שהיא מציירת ולא פעם מצאתי את עצמי תולה לי על הקיר אחת מהציורים שלה ומידי פעם אני אוהבת להחליף אותם בציורים חדשים שלה.
אני שמחה שלאחיינית שלי יש כזה כישרון מולד. גם אני רוצה להיות כל כך כישרונית. אבל מה שאני מציירת אין טעם בכלל לעשות למינציה, את הציורים שלי אפשר פשוט לזרוק לפח. אבל אני טובה בדברים אחרים. כמו למשל להיות מורת דרך בעבור האחיינית שלי ולהיות המעריצה הראשונה שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה