כשהייתי ילדה קטנה נורא אהבתי הצגות ילדים. במיוחד אהבתי את הפסטיגל. איך שהיה מתחיל הפסטיגל ישר הייתי אומרת לעצמי וואי איך אני לא רוצה שזה יגמר. כל כך אהבתי את זה. זה היה פשוט מקסים בעיני. לראות את כולם שמחים ורוקדים ומאושרים. היה משהו מאד קסום בפסטיגל. אבל אהבתי גם את כל שאר הצגות הילדים שראיתי. הצגת ילדים עבורי היו אירוע מיוחד. אימא הייתה אומרת לי ולאחי שבוע מראש שעוד שבוע יש לנו הצגה והייתה מכינה אותנו רגשית לכך. שבוע אני ואחי היינו נרגשים עד מאד.
ואז היה מגיע היום של הצגת הילדים. היינו תמיד קמים כל כך נרגשים באותו היום. היינו מתלבשים יפה יפה ובשקט לגן מבלי לעשות הרבה בעיות כי ידענו שהיום יש לנו יותר מאוחר ביום הצגת ילדים. גם כל היום בגן היינו מתנהגים יפה ולא עושים צרות לגננת ומחכים שאימא שלנו תבוא כבר לאסוף אותנו ונלך לעשות משהו שבאמת אנחנו רוצים לעשות. לראות הצגות ילדים!
אף פעם לא התאכזבתי משום הצגת ילדים שראיתי. תמיד הייתי מרותקת לשחקנים והכול עניין אותי. גם ממש אהבתי את כל המסרים שהיו בהצגות. הצגות ילדים בעיקר אומרות להיות ילדים טובים, להקשיב להורים, להיזהר בכבישים ומפני זרים, להיות טובים לזולת. אלו ערכים שקיימים בי עד היום ואלו בהחלט ערכים שאני רוצה להעביר הלאה לילדים שלי.
עד היום אני שמחה שהענף של הצגות ילדים הוא כה רחב ורק גדל וגדל. אין ספק כי אני כבר רוצה לקחת את ילדיי להמוני הצגות ילדים כך שאוכל להעביר להם את חלק ממסריי אליהם בדרך קצת יותר חביבה ונעימה מאשר הטפות מוסר, אלא בעזרת הצגות ילדים מהנות אך גם מלמדות ומועילות עד מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה